נחש מלך בני עמון

בנאומו של שמואל הוא מגלה את הסיבה שלשמה ביקשו בני ישראל מלך:

ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו.

מתוך הנחה שהפרקים מסודרים לפי ציר הזמן, יוצא שלאחר מינוי שאול למלך כדי להלחם במלך בני עמון, הוא חזר הביתה ורק לאחר האיום על יבש גלעד הוא יצא למלחמה.

יוצא מכאן שהיה איום גדול קודם נוסף של מלך בני עמון על עם ישראל. איום שדירבן את עם ישראל לבקש להם מלך להושיע אותם מידי בלך בני עמון.

לעומת זאת אנו יודעים שהקב"ה אמר שיש למנות את שאול על מנת להושיע את ישראל מיד פלשתים (ט', ט"ז).

מכאן שהיה איום מצפון של מלך בני עמון והקואליציה שלו, שלווה בהצקות ובמעשי התעמרות כאלו או אחרים. מצד שני היו הפלשתים שהציקו מדרום וממערב.

מדוע עם ישראל חשש מבני עמון יותר מהפלישתים?

נראה שעם הפלשתים עם ישראל יכול היה להגיע להסכמים להרגעת המצב (בהמשך נראה למה הם הובילו), אולם מול מלך בני עמון פחות מכניעה מוחלטת, לא היתה אפשרות.

לפי זה, לכאורה בחירת עם ישראל ושל שאול לתקוף תחילה את בני עמון היתה מוצדקת.

המופת והאיום

שמואל מביא מופת ואיום (ט"ז - כ"א):

גם עתה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה… אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך… ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל. ויאמרו כל העם אל שמואל: התפלל בעד עבדיך אל ה' אלקיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך. ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי ה' ועבדתם את יהוה בכל לבבכם כא ולא תסורו כי אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה…

שמואל תולה את בקשת העם במלך בעזיבת ה'. ניתן גם לראות שהעם ומדה בדבר ואומר לשמואל להתפלל אל "ה' אלוקיו" ולא "ה' אלוקינו"...

נראה לפי זה שהרצון של העם במלך מול מלך בני עמון הייתה כדי להסיר את האיום הצבאי שלא היה ניתן להסיר אותו (זמנית) בהסכם. לעומת זאת מול פלישתים העם "מכר" את ערכיו וכרת ברית שכללה כנראה התקרבות תרבותית והמרת דת בחלק מהמקומות.

אם העם היה הולך בדרך השם הוא לא היה מוכן להיכנע לפלשתים ולא היה כורת איתם ברית. העם היה מתאחד למלחמה מולם. מלך בני עמון היה מורתע ועוזב את העם לנפשוף ממש כך ללא קרב.

האות מראה את עוצמתו של הקב"ה שהופיעה במספר מלחמות בהם ה' הרעים את קולו והניס את הגויים וזה הרמז לכך שאם העם ילך בדרך השם ויחזיר את גאוותו הלאומית והאמונית, הקב"ה ישלים את הפערים וידאג להניס את אויביו.

משכבר העם בחר לו מלך, עליו לא לסמוך על המלך לבדו אלא להבין שהאחריות מוטלת על העם לשוב אל השם כדי בחירת המלך לא תהיה חלילה לרועץ וחלילה תגרום להחמרת המצב, שכן אם המלך עצמו לא ילך בדרך השם, הסחף הלאומי יהיה הרבה יותר גדול ועלול לגרום למפלות יותר גדולות.