מסכת מגילה - ז. - כתוב זאת זכרון בספר

ספר חדש

חכמים הביעו התנגדות על הוספת מגילת אסתר כספר. הטענה הייתה שישנם כבר שלושה אזכורים שונים למלחמת עמלק. בספר שמות, בספר דברים ובספר שמואל.

עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: "כתב זאת זכרון בספר". "כתב זאת" - מה שכתוב כאן (=שמות) ובמשנה תורה. "זכרון" - מה שכתוב בנביאים (=שמואל). "בספר" - מה שכתוב במגילה… דברי רבי יהושע.

מקשה השם משמואל:

איך שייך לומר שמצאו מקרא כתוב בתורה? הלא גם מעיקרא ידעו מזה הכתוב אלא שדרשוהו כר' יהושע!

קושייתו היא על הלשון "מצאו". הרי הכירו את הכתוב הזה ולא מצאו אותו, אלא שדרשו אותו מחדש. אם כן, מדוע הגמרא נוקטת בלשון "מצאו"?

ממשיך השם משמואל (פרשת תצוה, שנת תרע"ח) ועונה:

ונראה דהנה יש להתבונן בטעמו של דבר דבשלושה מקומות יש להזכיר ענין עמלק, למה דוקא בשלושה ולא סגי ליה בתורה לחוד, דתורה היא הכל, וליכא מידי בנביאי דלא רמיזא באורייתא (כבש"ס תענית ט.)! … ונראה, כי הנה ידוע ששלושה לבושי האדם הם מחשבה דיבור ומעשה… ומכל מקום, אין שליטת עמלק אלא על לבושי הנפש, שזה נחשב חיצוניות כמו לבוש שהוא חיצוניות האדם, אבל על הנפש בעצמותה אין לעמלק שליטה…

ולפי האמור יש לפרש הא שמצאו מקרא כתוב בתורה, היינו שבירושלמי איתא הלשון: האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו מקרא כתוב בתורה, משמע הלשון דגם מקודם היו יודעין מזה הכתוב, אלא שעד כה לא היו עיניהם מאירות לראות מה שראו אחר כך. והיינו דהנה כתיב "כתוב זאת" וגו' ולא סגי ליה למסור זה בעל פה, או לכל הפחות שיהיה שווה לכל התורה הכתובה, אלמא שיש בענין עמלק תוספת חיוב כתיבה על כתיבת ספר התורה, מזה הבינו שנדרש שיהיה בפועל כנ"ל, והיינו שיהיה מוזכר בכתובים שזהו בפועל ביותר כנ"ל לעומת המעשה, ומטעם הנ"ל למחות את שמו משלשה עולמות...

המציאה של חכמים היתה שכתוב בתורה את המילה "כתוב".

שלושה חלקים

בעצם יש כאן ציווי לדורות לכתוב את כל חלקי המאבק של עמלק שמתחלק לשלושה חלקים (ננסה להרחיב את הרעיון של ה"שם משמואל").

החלק הראשון שבו עמלק נלחמו בעם ישראל לפני שנהיו לעם מאוחד בקבלת התורה. זוהי מלחמה בבחינת "מחשבה", להלחם ברעיון של האומה היהודית עוד לפני שהוא מתממש.

החלק השני הוא בבחינת "דיבור" (נביא) שבו עם ישראל מקבל את התורה מהנביאים ומתחיל לעצב את דמותו כעם המונהג על ידי מלך (שאול).

החלק השלישי הוא כשעם ישראל כבר בנוי ובשל אך הוא בגלות. בנקודה זו מגיע עמלק ורוצה לפגום בעם שהוא כבר עשוי ואז הפגימה היא ב"מעשה" ממש עצמו. המהלך מתחיל בהשתתפות בסעודתו של אחשוורוש, שהיא איבוד בידיים של הזהות היהודית. המן מגלה את הפוטנציאל, ומנסה לנצל את הפירוד בעם ישראל, שנבע מתוך ההתכחשות ליהדות (כך הוא פרש את ההשתתפות בסעודת כל העמים יחדיו), כדי להשמיד להרוג ולאבד. כך רצה אותו הרשע שעם ישראל יפסיק "לעשות" ולהשפיע בעולם.

עשיית הימים

כנגד החלק השלישי, עם ישראל מצווה לכתוב זאת כזכרון בספר, ולקרוא במגילה, ולחגוג את הימים הללו במשתה ושמחה. כל הדברים הללו כלולים בעשיית הימים הללו לימי שמחה. עשייה זו היא כנגד הדבר בו נלחם עמלק והוא העשייה של עם ישראל כעם והשפעתו בעולם.

אנו מגלים בכך שהמלחמה השלישית בעמלק אינה מנותקת מהמלחמות הקודמות ובעצם היא המשך ישיר של המאבק. על כן, ניתן ללמוד מציווי הכתיבה בספר מהמלחמה הראשונה בעמלק אל כל שלושת המלחמות שקשורות זו בזו.

בספר חיים

הדברים מתחברים לכתיבה בספר החיים בראש השנה. אין הכוונה לכתיבה בפעול בספר גשמי כלשהו, אלא "ספר" בבחינת סיפור החיים, בבחינת החיים עצמם. אם כן, הכתיבה בספר החיים היא יציקת תוכן של חיים מלאים וטובים לאלו ש"נכתבים" בו.

גם כאן, משמעות הכתיבה בספר אינה רק הדיו שבקלף, אלא היא חלק מעיצוב האופי של כל הפורים כימים שעושים אותם להיות ימי משתה ושמחה (אסתר ט' כ"ח):

והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.

הכתיבה בספר היא ביטוי של הורדת הרעיון אל מציאות החיים, לחיות את הדברים. אולם, יתכן לומר שהכתיבה בספר מבטאת גם תנועה הפוכה, שעשיית היום היא שיוצקת את התוכן של היום והופכת את העשייה של אותו היום למעין כתיבת ספר.

העיר על כך הרב מיכאל אברהם

מגילה קרויה ספר וקרויה איגרת. ובאמת כמה מדיני הספר לא קיימים לגביה. וידועים דברי ר' חיים מבריסק ובנו (הגרי"ז) שמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה, כלומר כתוכן של תורה ולא מדיני הספר. מגילה היא בתפר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, והיא עצמה נכתבת באופן שמשלב את שניהם.