כ: - סדר המשנה
מצוות היום
המשנה מונה מצוות שאפשר לקיים אותם כל היום. המצוות הראשונות שבהם פותחת המשנה הן:
כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב…
רבים כבר עמדו על סדר המצוות במשנה (עיין תוספות יום טוב). אך ננסה להתבונן על ארבעת המצוות הראשונות.
ניתן להבין את הקשר שבין שלושת המצוות מדרבנן שבאות תמיד ביחד: מגילה, שופר ולולב. גם הסדר שלהם הוא לפי סדר הזמנים.
אולם, מדוע ההלל מופיע בצמוד אחרי קריאת מגילה? מה הקשר שלו לרשימה הזו?
ניתן כמובן לקשר זאת לדברי רב נחמן (י"ד.) שקריאת המגילה היא כמו אמירת הלל בפורים.
אך מדברי הגמרא ניתן לחדד עניין נוסף בנושא.
הלל
הגמרא דורשת שני פסוקים לעניין קריאת המגילה וההלל ביום:
מנלן? דאמר קרא "והימים האלה נזכרים ונעשים". לקריאת ההלל, דכתיב: "ממזרח שמש עד מבואו" (תהלים קי"ג, ג'). רבי יוסי אומר: "זה היום עשה ה'" (תהלים קי"ח, כ"ד).
הירושלמי דורש פסוקים אחרים:
כל היום כשר לקריאת המגילה. דכתיב: "ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם" (אסתר ט'). לקריאת ההלל, דכתיב: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קי"ח).
הירושלמי לוקח את דברי רבי יוסי (שמופיעים בבבלי) והופך אותם לעיקר.
בבלי וירושלמי
מהו שורש המחלוקת?
נראה שהפסוקים בבבלי מתארים פעולה פסיבית. "נזכרים ונעשים" וכן המשך הפסוק המובא לעניין ההלל "מהולל שם השם".
לעומתם הפסוקים בירושלמי מתארים פעולה אקטיבית. המשך הפסוק הראשון "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". הפסוק בעניין ההלל "נגילה ונשמחה בו".
ייתכן לומר שהבבלי, רואה את תפקידנו בפורים רק לפרסם את הנס ולהודות לה' על הטובה שעשה לנו בצורה בלעדית. לנו לא היה שום חלק בנס המופלא שהגיע מלמעלה. השותפות שלנו בנס הייתה שהנס קרה לנו.
לעומת זאת, הירושלמי מתאר את הנס בצורה כזו שאנו היינו שותפים לעשיית הנס. בין אם מדובר בניצחון במלחמה ובין אם מדובר בשמחה שלאחריו (נגילה ונשמחה בו). לשיטת הירושלמי, אין סתירה בין השבח שאנו משבחים לקב"ה ובין השותפות שלנו בנס עצמו.
אם כן, גם קריאת המגילה וגם ההלל הם מצוות קריאה (כפי שהעיר לנו הרב ישי ויצמן) והם מבטאים את עניין אמירת התודה כלפי שמיים. בין אם האמירה כוללת את שותפות האדם, ובין אם היא מבטאת את ביטול מעשה האדם כלפי מעשה שמים.
העיר על כך הרב ישי ויצמן
הבדל נאה בין התלמודים. ניתן להרחיב מהלך זה ולציין שבר כוזיבא שבירושלמי הוא דוגמה למשיח (תענית פרק ד' הלכה ה'), וכן מצויין ברמב"ם הלכות מלכים פרק י"א הלכה ג':
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות...
לעומת זאת, בבבלי מגנים אותו. כפי שמופיע בסנהדרין צ"ג:
בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן: "אנא משיח". אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין (=דן בעזרת הריח) נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין - קטלוהו (=כנראה הכוונה שהגויים הרגוהו).