ל"א. - רב נחמן והסבתא שצווחה

למה רב נחמן לא ענה לסבתא שצווחה?

סוכה ל"א.

הסיפור

----------

הסיפור הוא על סבתא (אישה זקינה) שצעקה על רב נחמן ועל שאר החכמים שהם יושבים בסוכה גזולה. כל זאת מפני שחלק מהעצים של הסוכה גזולים ממנה.

לאחר שהיא לא קיבלה שום יחס היא צעקה על כך, וטענה שבתור צאצאית של אברהם אבינו מגיע לה יותר יחס.

רב נחמן המשיך להתעלם ממנה והסביר לתמידיו ש"פעיתה היא דה" (היא סתם פועה) ומגיע לה רק דמי העצים בלבד (מפני שדבר גזול שנקבע בבניין קבע יש תקנת חכמים שמספיק להחזיר רק את השווי של העצים - כדי להקל על אנשים לחזור בתשובה בלי שהם יצטרכו לפרק את הבית שלהם).

שתי שאלות:

----------------

1. מדוע רב נחמן לא נהג לפנים משורת הדין?

2. מדוע הוא לא ענה לפחות לאיזה (מתוך הנחה ששהיא דיברה אמת).

1. אדם חשוב - מתנהג אחרת

----------------------------------------

רב נחמן היה המומחה הראשי של ראש הגולה בענייני ממונות (אב בית דין) ולכן נקבע שהלכה כמותו בדיני ממונות (כתובות י"ג.). בתור מי שעוקבים אחרי כל מעשה שלו וקובעים על פיו הלכה - הוא היה צריך להזהר שאנשים לא יטעו בדין ובכך יבטלו את תקנת ה"מריש" (השבים בתשובה).

ישנו סיפור מעניין נוסף (כתובות פ:ו.) שבו רב נחמן התנהג אחרת והתחרט על כך. הוא נתן עצה (טריק) לבעלת דין יתומה כנגד בעל דינה (משום "מבשרך אל תתעלם") אך התחרט על כך משום ש"אדם חשוב שאני". והכוונה (לעניות דעתי) שדיינים יכולים ללמוד מכך לייעץ לבעלי הדינים כיצד לנצח בדין גם כשלא מגיע להם.

2. רב נחמן עזר לה בכך שהתעלם

----------------------------------------------

ה"כתב סופר" (בנו של ה"חתם סופר") כותב (שו"ת כתב סופר קכד) שכל התקנה להחזיר כסף במקום העצים - תקיפה רק אם העצים נמצאים בבניין קבע. בשבעת ימי החג הסוכה נחשבת בניין קבע לעניין זה (כפי שהגמרא מסבירה בהמשך) והוא רצה שהיא תבוא לדין דווקא אחרי החג ואז דינה של הסוכה כבניין ארעי (שיפרקו אותו בכל מקרה) ואז יהיו צריכים להחזיר לה את העצים עצמם.

----

לגבי הביטוי שבו השתמש רב נחמן, "פעיתא היא דא", מתאימים דברי המדרש שמסביר מדוע קראו למרים "פועה" (שמות רבה א' י"ג):

פועה - שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חטמה בו ואמרה לו: "אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלקים לפרוע ממנו". נתמלא עליה חמה להרגה. שפרה - שהיתה משפרת על דברי בתה ומפיסת עליה. אמרה לו "אתה משגיח עליה? תינוקת היא! ואינה יודעת כלום!".