אגרת צ"ו
הרקע הכתוב באגרות
באגרות הראי"ה מופיע:
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו. [תרס"ח].
משמע שהתאריך לא ודאי.
כמו כן, משפט הפתיחה הוא:
בני ציון היקרים הרבנים הגדולים אוהבי שם ד' ויראיו בשכל טוב. אגדת קודש כנסי' של תורה בעה"ק ירושת"ו.
ובתחתית העמוד מופיע ההערה:
מוסד "בית ועד לחכמים", שנוסד אז, לבירור עניני תורה, מבחירי גדולי בני הישיבות בעה"ק ירושלים ת"ו.
מהו אותו "בית ועד לחכמים"?
היישוב הישן בירושלים
בתקופה המדוברת, ראשית המאה ה20, עיקר התיקצוב של עולם התורה בירושלים הגיעה מהגולה. התקציבים שחולקו נקראו כספי "חלוקה". עובדה זו גררה אחריה ביקורת מצד "המשקיעים" אחרי שבשלב מסויים הם תהו מדוע אינם רואים בקדמת הבמה העולמית תלמידי חכמים מיושבי ירושלים אחרי שהשקיעו בהם כספים מרובים.
התבטאות של אחד מבני ה"ישוב הישן" על גבי עיתון חבצלת (ב אב תרס"ו):
כמה אלפי רובלים אוכלות בכל שנה הישיבות בירושלים, כמה כרוזים מכריזים שד"ריהם בדבר גדולי התורה שמגדלין - ואיה איפוא הרבנים שלהם? מדוע לא ידענו ולא שמענו מהקהילות שבחרו להם [רב] מקרב הישיבות ההן?
התבטאות מעניינת של רבי יצחק אייזיק הלוי (ממנהיגי האורתודוקסיה בגרמניה) משנה יותר מאוחרת להקמת "בית הועד לחכמים" אך מלמדת על הלך הרוחות באותה התקופה:
נשתומם לראות כי עד היום לא יצא מירושלים עצמה לא לבד גדול הדור, כי אם גם לא תלמיד חכם גדול ומצויין
התבטאות זו הגיעה בעקבות אגרת ק"ג ששלח אליו הרב קוק, שבסופה מופיעה בקשה:
ותלמוד יביא לידי מעשה בעזרת השם לחזק את ידי הבונים בארץ הקודש… ועל ידו תתעורר ישועה גם כן על דבר חפץ לבבי, אשר גליתי במכתבי לכבוד גאונו שיחיה, על הדבר הנכבד של קביעות ישיבה פה בעיר הקודש במרכז הישוב החדש, הצריך שמירה מרובה ויש תקוה לכוננו ולשגבו בקדושת אמונת אומן…
על דבריו של הרב יצחק הגיב הרב קוק באגרת קי"א:
האמת אגיד לכבודו, שאין דרכי הלימוד בירושלים צריכים תיקון בנוגע לידיעת סדר הלימוד. יש להם להלומדים כל סגולות הלמדנות לא פחות מהמצויינים שבחו"ל… והסיבה שלא יצא מירושלים עצמה גדול הדור, במובן של הפרסום, הוא באשמת המצב. כי גדול הדור אפשר שיתפרסם או ע"י רבנות חשובה, או ע"י ספרים שידפיס. ושתי אלה יחד לא היו באפשר בארץ ישראל בכלל, וק"ו בירושת"ו בפרט… ובאמת אגיד לכבודו, שאנשים שהם גדולים בתורה, ממש ככל גאוני הדור המפורסמים, נמצאים בירושלים גם עכשיו, ואין אדם סופנם, ובעצמם הינם ג"כ שפלים בעיניהם, ואינם יודעים כלל את ערכם. מובן שכאלה הנם מעטים במציאות, אבל ישנם… ועל דבר ת"ח גדולים ומצויינים, נמצאים ב"ה לעשרות ת"ח, הראויים לעמוד בשורה הראשונה עם כל המצוינים שבחו"ל, אלא שהעניות מדכאת את רוחם, וצריכים אוהבי תורה שבחו"ל להשתדל ביחוד בתקנת מצבם.
המצב החריף מאחר וכאשר חיפשו למנות לתפקידי רבנות ב"ישוב הישן", לא פנו לתלמידי המקום אלא לרבנים מהגולה. ישנם שתי סיבות לכך:
הרמה של התלמידים ביישוב הישן הייתה נחשבת שבצדק או שלא בצדק לנמוכה מזו של בני הגולה.
המינוי של בעלי שם מהגולה הוסיף לכבוד המוסד והקהילה.
המינוי של רב ידוע מהגולה גרר אחריו קהל תומכים כלכלי ובביסוס כלכלי של המוסד.
הדבר מנע מתלמידי החכמים שבארץ ישראל לפרסם את עצמם בעולם התורה, ובכך במעין אפקט של ביצה ותרנגולת, קרנם של תלמידי היישוב הישן היה שפל.
כמו כן, גם בעיני ה"יישוב החדש" אנשי ה"ישוב הישן" היו חסרי השכלה כללית (שנמנעה על ידי גורמים קיצונים), וזהו חסרון נוסף שמנע מהם להתמנות לתפקידים ב"יישוב החדש".
רבי ישראל פורת
על רקע זה קם רבי ישראל פורת ויזם את הקמתו של "בית ועד לחכמים" כדי להעלות את קרנם של תלמידי ארץ ישראל.
בחודש אלול התרס"ו 1906 כתב רבי ישראל פורת מאמר בעיתון חבצלת בשם "ציונים" ובו הוא תאר את תחילת הרקמו של מיזם:
… החלו לישא ולתן אודות קביעות בסיס ליצירת בית ועד לחכמים… וכל אותם הכשרונות המובחרים, המוכשרים… הנם נחבאים אל הכלים… אבל חסר הקשר והיחס השלם בין הכוחות, כל נפש נבדלת, ניצבת לבדה ואינה פועלת מחוצה לה… כאויר לנשימה חסר לנו מרכז לשאיפות תורניות… בית ועד לחכמים… מקום מוכשר לבני תורה להוציא כשרונותיהם אל הפועל…
בין תלמידי החכמים שאיתם הקים רבי ישראל את הועד היו הרב חרל"פ, הרב צבי פסח פרנק, והרב מנחם מנדל פרוש.
בחוברת "התעודה והתכנית" נכתבו העקרונות של בית הועד. כמו כן צויין שם שייסודו הרשמי של בית הוועד היה בסיון התרס"ז (1907):
אפס, לעומת האורה הגדולה מזהב הארץ של תורת ארץ ישראל… ולעומת גולד הפרחתם ועילוים של בני יון היקרים, ככה פעוטה היא הצורה שבני חו"ל מלבישים אותה בדמיוניהם… צריכים היינו לפתוח פתח רחב כפתחו של אולם כלפי אחינו שבגולה… להבליט את אוצר הטוב של עיר עוז לנו, שיהא רשומו ניכר בעולם… ועכשיו שלא זכינו… שהועם זהרם ונשפל כבודם בעיני אחינו היושבים בריחוק מקום… הדברים המרים האלה… הם הרהיבונו עוז… לקבוע מקום מרכז רוחני לבני תורה שבירושלים… לעבוד שכם אחד בעד ברמת קרנה של תורת ארץ ישראל בכבוד…
בסוף החוברת מופיעים דברי ברכה וחיזוק של הרב חיים ברלין, הרב יעקב רידב"ז ועוד
וכמו כן מופיעה שם הערה:
מכתב של הרב הגאון הצדיק מוהרא"י קוק שליט"א אב"ד דעיה"ק יפו והמושבות יובא באריכות בתוצאות הבאות.
לעניות דעתי זה המקום שבו נכתבה אגרת צ"ו.
רמזים מתוך אגרת צ"ו
לאור ההקדמה הזו, מעניין לבחון מחדש מספר פסקאות מתוך אגרת צ"ו:
… כי אם בימינו אלה הנכם מיסדים כנסיה של תלמידי חכמים בעיר הקודש, שעיני כל ישראל אליה, תראו להשתדל לבקש דוקא גדולות ונשגבות. דורנו הוא כולו דור שואף… כמה צריך שיגבה לב דורשי ד' הנגשים אל הקודש… להראות לכל העולם נצחונה וגדולתה של תורת ארץ ישראל, שלדאבוננו העמוק עומדת היא בשפל, תחת שהיא יכולה ומוכרחת לשבת על גפי מרומי קרת לעיני כל ישראל ונגד כל הגוים אשר ברא ד' בארץ. ועתה הוא עת לדרש את ד'. ההכרח מרומם אותנו למדרגות גדולות.
הרב קוק מציב דרישה לגדולות ונשגבות מאחר וזוהי הדרישה של הדור. דברים אלו מתכתבים עם מאמר הדור שפורסם בתרס"ו (כשנה לפי אדרת זו) שם נכתב בין השאר:
ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמוע דברים גדולים.
ההכרח שמדבר עליו הרב קוק הוא המצב המדוכדך של תלמידי החכמים שבירושלים. דווקא הכרח זה שמניע אותם להתגדל בעיני יהדות העולם הוא שדורש מהם להעמיק ולברר יותר את ייחודיותה של תורת ארץ ישראל.
בסוף האגרת הרב קוק מעודד את תלמידי החכמים שמעמדם שפל כעת:
כל המקודש מחברו היה שמם מחברו בימי הרמב"ן ז"ל. עכשו ברוך השם חוט של חסד הולך ונמשך, ואנחנו צריכים להיות נכונים לקבלו ולאמצו באתערותא דילן. הנשמה של כנסת ישראל עומדת להתנער בארץ חמדה, ואנו צריכים להוסיף לה אומץ של בני תורה שבא"י… שרק ת"ח שבא"י מסוגלים להרגיש יפה את המרירות העמוקה… להושע תשועת עולמים בפדות גוי קדוש ואלקיו ב"ה. המרירות הזאת, [כשהרוח] מלא אורה, מתהפכת גם היא לעונג ישרים מכשרת לקרבת ד', לטהרה [ולקדושה], לאהבת תורה ויראת שמים מרוצפת באהבת ישראל ואהבת הבריות, העושה את האדם נחמד למטה ואהוב למעלה.
הרב קוק מנמק את רגש המרירות של תלמידי החכמים שבירושלים בכך שיש בהם רגישות גדולה יותר מאחרים בהבנת הפוטנציאל שלהם והמרחק הגדול שלהם ממימושו. הרב מסביר שיש בכך ייתרון שיתהפך ויוביל אותם לקרבת השם.
וחיתום דבריו:
והשי"ת יאיר עלינו באורו ויאמץ חילכם בתורה וירומם [קרנכם] למעלה למעלה, לתפארת עם ד' ונחלתו, כנה"ר ונפש דוש"ת באה"ר, מצפה רוממות קרן ירושלים ושמחת בני' בוניה ב"ב.