מסכת מגילה - ט"ו. - כל האומר דבר בשם אומרו
גאולה
זהו דבר תורה של סבא יוסי קופל.
אמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר" "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי".
אמירה זאת דורשת ביאור.
מה הגדולה בזה שאדם פלגיאט שגנב יצירה או קרדיט על מאמר או מעשה שלא היה ראוי לו? הרי סך הכל מצפים מאדם לפעול ביושר ואיך אפשר לומר שהמעשה הישר שעושה, שהוא סך הכל מתבקש מאליו, יביא גאולה לעולם?
מה הקשר להבאת גאולה? היה מספיק להגדיר זאת כמעלה גדולה.
האמרי אמת מגור מסביר שהמקרה המדובר הוא אף על מקרה שהאדם חידש בעצמו חידוש גדול ולאחר זמן מצא שמישהו כבר כתב זאת לפניו ולמרות זאת הוא מזכיר רק את הראשון ולא מזכיר בכלל את העובדה שגם הוא חידש אותו דבר. זאת גדלות נפש אמיתית.
אך עדיין קשה מה הקשר להבאת גאולה לעולם?
כפיות טובה
ניתן להסביר זאת על פי מדרש "משנת רבי אליעזר" פרק ז':
... וכן הוא אומר בפרעה "אשר לא ידע את יוסף". והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו של יוסף? אלא שהיה יודע ולא השגיח עליו, וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו של הקב"ה, שאמר "לא ידעתי את ה'". הא למדת שכפיית הטובה הקשה לכפירה בעיקר. וכן הקב"ה אומר להן לישראל "אנכי ה' אלהיך". מה ת"ל "אשר הוצאתיך"? אמר להן: הזהרו שלא תכפו טובה, שכפוי טובה אינו יכול לקבל מלכות שמים.
רבינו בחיי (שמות א', ח') ציטט מדרש זה בצורה מעט שונה, כפי שנטבע בתודעה, "כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של מקום" (של הקב"ה).
כאשר קוראים לאדם הצלחות הוא נוטה לייחס זאת לעצמו בבחינת כוחי ועוצם ידי. הגדולה של האדם בהכרת הטוב היא להבין שכל מה שקרה הוא חלק מרצון הקב"ה שסובב את האירועים כך שיצליח למרות שהוא עצמו פעל בתבונה והשתדל כביכול לצורך התוצאה הטובה. לכן, כאשר אדם מכיר בטובת חברו הוא מכשיר את עצמו מבחינה נפשית לבטל את עצמו ולהכיר גם בטובת הקב"ה.
לקראת הגאולה
חלק מתהליך הגאולה הוא כאשר יכירו וידעו כל יושבי תבל במלכות הקב"ה. להגעה ליעד זה כל אדם ואדם באופן פרטי שיכיר בטובת אדם אחר מכשיר עצמו גם להכרת הטוב של הקב"ה ובסופו של דבר מקרב את הגאולה.
ואותו הדבר לגבי אדם האומר דבר בשם אומרו. במקרה הקיצוני, כפי מביא ה"אמרי אמת", הרי שהוא מכשיר את עצמו להכרת הבורא. אם האדם לא רק ממעיט את חלקו מול הקב"ה אלא מבטלו לגמרי ותולה הכל בהשגחה פרטית, הרי שהוא מקרב את הגאולה.