בא: חג ה' לנו

הדרישה מפרעה

משה מנהך משא ומתן מול פרעה (שמות י', ח' - י"א):

ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את ה' אלקיכם. מי ומי ההולכים?

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו.

ויאמר אליהם: יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן! לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים. ויגרש אתם מאת פני פרעה.

לכאורה יש כאן מחלוקת עקרונית בים משה ובין פרעה. המחלוקת הי לגבי עבודת ה' במובן של הקרבת הקורבנות. משה טוען שהוא צריך את כולם עם כל הצאן והבקר שלהם (לא רק מה שצריך להקריב).

פרעה טוען שמספיק להוציא את הגברים (מן הסתם עם מספר מוגבל של בקר להקריב).

במבט ראשון נראה שיש הגיון בדבריו של פרעה. הרי להקריב קורבנות מספיק להוציא את הגברים.

אולם נראה שזו קושיה גדולה לומר שיש הגיון בדבריו של פרעה. אם כן, מהו נימוקו של משה?

מגלה עמוקות

בעל ה"מגלה עמוקות" מביא את דרשתו של בנו בבר המצווה שלו. שם הוא מביא תירוץ מקורי ששוה להזכירו:

לזה השיב משה ב' חלוקות הן אמת. כת אחת ילך כדברך ויתעסק בעבודה, וזה שנאמר "בנערינו ובזקנינו נלך", שהם הולכים לעבוד עבודת ה'. ועוד כת אחרת "בנינו ובנותינו בבקרינו ובצאנינו נלך", רצונו לומר עוד כת אחרת תלך לאכול ולשתות ולשמוח בבקרם ובצאנם. והטעם שיהיו שתי חלוקות, כי חג ה' לנו, רצונו לומר מדין חג שהוא עצרת יש לנו לשם ב' קראין. האחד אומר עצרת לה' כולו והב' אומר עצרת תהיה לכם או כדברי ר' יהושע שחציו לה' וחציו לכם. זה שאמר כי דין חג הוא חציו לה' וחציו לנו ואם כן מוכרחין להיות ב' חלוקות.

לפי דבריו, חג ה' מורכב משני חלקים ורק כל העם יחד יכול לקיים את המכלול הזה.

השם משמואל

השם משמואל דן במספר שנים בנקודה זו. אביא את דבריו משנת תרע"ד:

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך וגו' כי חג ה' לנו - ויש להבין מה זה נתינת טעם כי חג ה' לנו, הלוא אין דרך הטף לזבוח כטענת פרעה! ונראה, דלשון חג הוא סיבוב מלשון ובמחוגה יתארהו. והיינו שבחג ממשיכין הארה אלקית מעומק רום ונקרא בפי המקובלים סובב כל עלמין, שהוא מאיר בהשואה אחת מעלה ומטה, כידוע ענין זה בדברי הרב ז"ל בתניא. ועל כן, מגיעה הארה האלקית אפילו לטף ולקטנים. וכולם מקבלים תועלת, הזובח ואשר איננו זובח…

משה טוען שיש כאן שפע שמגיעה מלמעלה ולא רק עבודה של ישראל מלמעלה. על כן, לקבלת השפע צריכים להביא את כל ישראל.

לעניות דעתי ניתן לדייק זאת מלשון הפסוק. משה אומר "כי חג ה' לנו" לעומת פרעה שאומר "עיבדו את השם". משה אומר שהחג הוא של השם והוא מביא את השפע "לנו" ואילו פרעה לא מבין כיצד יתכן שהקב"ה חוגג בשביל ישראל. תפיסת העבודה זרה שהוא מכיר היא שהעובד הוא שפונה לאלוהיו ולא ההפך. לכן הוא אומר למשה שהם אלו שצריכים לעבוד את השם ולא ההפך.