ספר שופטים פרק י' - תולע בן פואה ויאיר הגלעדי

הקדמה

לאחר תקופת אבימלך קמים שני שופטים לישראל, תולע בן פואה ויאיר הגלעדי.

לשון הכתוב הוא "ויקם אחרי…", מה שאומר שהיה שבר אצל השופט הקודם שאותו השופט החדש בא לתקן.

יש צורך להבין בכל שופט מהו חידושו ומהו התיקון שלו על פני השופט הקודם.

תולע בן פואה

הפסוקים מקצרים מאוד לגבי תולדותיו^[1]:

ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר והוא ישב בשמיר בהר אפרים. וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה וימת ויקבר בשמיר.

"בן דודו" הכוונה או לשם אביו או שהוא היה קרוב משפחה של אבימלך, מה שמחזק את הכיוון שהוא בא לתקן קלקול או למלא חוסר שיצר אבימלך.

שבט יששכר ידוע כשבט המיוחד בשקידתו על התורה, וייתכן שעל הרקע הזה הגיע תולע. לאחר שאבימלך הרג את שבעים אחיו שהוו את ההנהגה הרוחנית של האזור (כפי שהסברנו במאמר הקודם), נוצר חלל וצורך למלא את מקום ההנהגה הרוחנית הזו.

מעבר לכך, הסברנו שאבימלך חבר לבעלי שכם שעבדו לבעל ברית ובעצם יצא נגד ה' בכך שבעזרתם בחר לבגוד באחיו שייצגו את תורת ה' בעולם. בסופו של הסיפור הקב"ה שילם גם לאבימלך וגם לבעלי שכם את גמולם בראשם ועם ישראל ככל הנראה חזר בתשובה כתוצאה מגילוי ההופעה האלוקית שהיה כאן.

מי שהוביל את העם ישראל בתקופה הזו ומילא את הצורך הרוחני הוא תולע בן פואה.

יש מי שרוצה לומר שאם אבימלך היה "הצרה" של עם ישראל, המושיע שלהם מ"הצרה" הזו הוא תולע. הרב אהרון פרידמן מעורר שאלה, שכן לא מופיע הביוטוי "והוא שפט את ישראל" על תולע, אלא רק שהוא "הושיע". התשובה שהוא מביא לכך היא שבעצם תולע הושיע את ישראל מיד אבימלך. על כל פנים, נראה שמדובר על המשך ישר של סיפור אבימלך.

עם כל זאת, גם אצל תולע ניתן למצוא רמז לחסרון, כפי שמתאר האר"י הקדוש^[2]:

ונקרא תולע, על שם התולעת, שאין כחה אלא בפיה... ואז חטא באופן אחר, כמו שאמרו ז"ל על הפסוק "והוא יושב בשמיר בהר אפרים", כי קבע ישיבתו בעיר אחת, ולא היה מסבב כל המדינות לשפוט את העם, ועל ידי כן נמנעים העם מלבא אצלו לדין לפניו, מסבת טורח הדרך, ולכן נתגלגל אחר כך בשמואל הנביא, ותקן חטא הנזכר, וסבב כל המקומות לשפוט את ישראל, כנזכר בפסוק.

האר"י מסביר שאמנם תולע שכוחו בפיו (אולי לכן נקרא "בן פואה" - מלשון פה או כמו "פועה"), הגדיל תורה והאדירה, אך כל את רק במקום מושבו. היה מצופה ממנו לעבור מעיר לעיר וללמד תורה, אך הוא לא עשה זאת ויתכן שלכן זה לא החזיק.

יאיר הגלעדי

את הלקח למד יאיר הגלעדי, וניסה למנות את בניו לתפקיד מפיצי התורה בדורו^[3]:

ויקם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויהי לו שלשים בנים רכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם להם יקראו חות יאיר עד היום הזה אשר בארץ הגלעד. וימת יאיר ויקבר בקמון.

יאיר ממנה את שלושים בניו להיות מפיצי התורה ולכן הוא מביא לכל אחד מהם "עיר" (חמור) כדי שיעבור ממקום למקום ללמד תורה.

דבר זה מזכיר את מדרש חז"ל^[4]:

תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב "רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין" (שופטים ה, י)? - רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (ועוסקים ב) תורה.

לאותם שלושים בנים היו גם שלושים ערים בארץ הגלעד שקראו להם "חוות יאיר".

חוות יאיר

נעשה מעט סדר במושג שנקרא "חוות יאיר".

ישנו יאיר בן מנשה שבימי משה לכד את "חוות יאיר"^[5]:

ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה. ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חַוֹּתֵיהֶם ויקרא אתהן חַוֹּת יאיר.

נעיין גם בפסוק שבספר מלכים^[6]:

בן גבר ברמת גלעד לו חות יאיר בן מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגב אשר בבשן ששים ערים גדלות חומה ובריח נחושת.

יוצא מכאן שחוות יאיר של "יאיר בן מנשה" נמצאות בגלעד.

לעומת זאת, במקום בספר דברים^[7] מופיע שמדובר על הבשן (צפון רמת הגולן).

הרב יגאל אריאל מסביר שהיו שני "חוות יאיר", אחת בגלעד (דרום הגולן) ואחת בבשן (חבל ארגוב / צפון רמת הגולן)^[8].

עד כה דיברנו על יאיר בן מנשה. בדברי הימים^[9] מופיע יאיר נוסף, צאצא של שבט יהודה בשם יאיר בן שגוב שהיו לו ב"ארץ הגלעד" (דרום רמת הגולן) עשרים ושלושה ערים ולא כתוב שהוא קרא להם "חוות יאיר".

יאיר הגלעדי

בספר שופטים מופיע "יאיר הגלעדי" שהוא ככל הנראה, צאצא של יאיר בן מנשה. עליו נאמר^[10]:

ויקם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויהי לו שלשים בנים רכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם, להם יקראו חות יאיר עד היום הזה אשר בארץ הגלעד.

ההתיישבות שלו היא בארץ הגלעד (ככל הנראה מפני שהבשן היה כבוש תחת ארם כפי שמופיע בדברי הימים^[11]), והוא קורא לערים שבהם שלט "חוות יאיר" בדומה למעשה אבותיו.

אלא שישנו הבדל עקרוני ביותר שמתברר מדברי המדרש^[12]:

ושעיר החטאת, היה כנגד יאיר שלא הוריש חלקו לבניו, כי לא היו לו בנים, ולכך קראן על שמו, שלא היה לו זכר וירשו חלקו בני מכיר אחיו.

ליאיר בן מנשה לא היו בנים, והוא קרא את שם המקום "חוות יאיר" לזכרון.

אולם, ליאיר הגלעדי היו בנים, ולשם מה קראם על שמו?

האמת שלא כתוב שהוא קראם בעצמו על שמו, אלא שהם נקראו על שמו. מה שאומר לכאורה שפועלו השאיר רושם עז על שיושבים שם ולכן קראו את החוות על שמו.

אולם ניתן לומר סיפור אחר.

הרב עוזי ביננפלד אומר שחטאו בני יאיר הגלעדי שלא התפזרו בעם כדי ללמד תורה. אולם, קשה מעט לומר שהם נפלו באותו עניין שאותו באו לתקן.

ניתן לשכלל רעיון זה ולומר שבתחילה כל אחד הגיע לעיר אחת בגלעד אותה ניסה לתקן, אלא שמהר מאוד הם נשארו באותה העיר. אם נחבר זאת לכך שכל הערים נקראו על שם אביהם, אזי הם הבינו שדווקא בשטח שבטם ידעו להעריך אותם ולשמוע בקולם. ייתכן שהם חשבו שדווקא במקום שישמעו להם הם יוכלו להשמיע את קולם כראוי עד כדי שיצא למרחקים.

זה משמעות הפסוק שלכל אחד מהם היתה גם עיר.

הפסוקים מדגישים שיש קשר בין כל הגורמים הללו - שם אביהם שהולך לפניהם, העיר שאמור להפיצם בישראל והעיר שבתוכה הם נשארו לבסוף. הדרך של הפסוק לעשות זאת היא בחריזה -עיר (החמור), עיר (העיר) ויאיר (שדומה בצליל לעיר).

בני שמואל

ניתן לקביל סיפור זה לשמואל ובניו.

ראינו מקודם שהאר"י מסביר שאת חסרונו של תולע בן פואה תיקן שמואל שהסתובב בין הערים ולימד תורה. ואמרנו שנסיון התיקון הראשון היה אמור להעשות על ידי בני יאיר הגלעדי. וכעת ברצוני לטעון שכישלונם היה דומה לכישלונם של בני שמואל.

הפסוקים בשמואל מתארים את בני שמואל:

ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שפטים לישראל. ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע. ולא הלכו בניו בדרכו [בדרכיו] ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט. ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים.

על כך דרשו חז"ל^[13]:

רבי יונתן דרש: כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה. שנאמר "ויהי כאשר זקן שמואל... ולא הלכו בניו בדרכו", בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו. אלא מה אני מקיים "ויטו אחרי הבצע? - שלא עשו כמעשה אביהם. שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר: "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה" (שמ"א ז', ט"ז). והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן.

ניתן לראות קו דמיון בין חטאם של בני שמואל לפי חז"ל ובין הסברנו אצל בני יאיר הגלעדי שגם אצלם מופיע שישבו בעריהם.

ניתן לומר אצל בני שמואל שלאחר שהתיישבו בבאר שבע ונשארו שם, הם התחילו להינות מהכבוד שנתנו להם בתור בני שמואל המיוחסים ובצורה כזו הגיעו לשוחד.

נראה שזה ההסבר לכך שעם ישראל מבקש "מלך לשופטינו" ושמואל כועס עליהם, והקב"ה אומר שמאסו אותו, וכל זאת על אף שזה לשון התורה בציווי המלך. נראה לומר שעם ישראל השתמש במינוח "לשופטנו" לבטא שהם מאסו בשלטון התורה שמייצגים בני שמואל והם רוצים לעבור ל"משפט המלך" שאינו מחוייב לחוקי התורה הרגילים (שכן מלך יכול לקנוס בקנס שהתורה לא נתנה וכן להחמיר את העונש כפי ראות עיניו לתיקון המדינה). רואים מכאן שני שמואל גרמו לאנשים למאוס בחוקי התורה.

מבחן התוצאה

בצורה דומה ניתן לראות אצלנו את מבחן התוצאה מהנהגתם של בני יאיר הגלעדי, ממש בפסוקים העוקבים לסיפור יאיר הגלעדי ובניו^[14]:

ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו.

אין הכוונה בפסוקים שכל עם ישראל עבד את כל האלילים הללו, אלא שכל אזור עבד את האלילים שעבדו הגויים בסביבתו.

אם כן, אנו רואים שבאזור הגלעד היו לפחות שלוש עבודות זרות שונות שעבדו: "אלהי ארם", "אלהי מואב", אלוהי בני עמון". משמע שלא רק שהפצת התורה של בני יאיר הגלעדי לא עזרה בשאר ישראל, אלא אפילו בעריהם עבדו האנשים עבודה זרה. ולא רק עבודה זרה אחת, אלא אפילו בכך הם התפצלו לכתות שונות.

[1] י', א' - ב'.

[2] ספר הגלגולים, הקדמה ל"ג.

[3] י', ג' - ה'.

[4] עירובין נ"ד: וכן בילקוט שמעוני שופטים סימן מ"ט.

[5] במדבר ל"ב, מ' - מ"א.

[6] מלכים א', ד' י"ג.

[7] דברים ג', י"ד.

[8] ראוי לציין את שיטת הרמב"ן בבמדבר (ל"ב, מ"א) שמסביר ש"יאיר בן מנשה" שכבש את "חוות יאיר" שבגלעד הוא אותו יאיר שמופיע בדברי הימים, משבט יהודה. אלא שהכתוב ייחסו לאמו שהיא בת מנשה.

[9] דברי הימים א' ב', כ"ב.

[10] שופטים י', ג' - ד'.

[11] דברי הימים א' ב', כ"ג.

[12] במדבר רבה י"ד, ו' (פרשת נשא - קרבן מנשה).

[13] שבת נ"ה: - נ"ו.

[14] י', ו'.