מסכת מגילה - י"ט: - משה במערה
נקרת הצור
חז"ל מתארים את המעמד בו משה עמד במערה שבנקרת הצור כאשר הקב"ה עבר על פניו:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית, לא היו יכולין לעמוד מפני האורה שנאמר "כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ')
היה צורך באותו נקב כדי שהאורה תגיע למשה. אם הנקב היה גדול יותר, משה לא היה יכול לעמוד בכך מפני האורה.
רש"י מוסיף פרטים:
מערה שעמד בה משה - כשעבר הקב"ה לפניו שנאמר: "ושמתיך בנקרת הצור" (שמות ל"ג). ואליהו אף הוא עמד באותה מערה ועבר הקב"ה לפניו. שנאמר: "ויבא שם אל המערה... ויאמר צא ועמדת בהר... והנה ה' עובר…" (מלכים א' י"ט).
על הצור
הביטויים בפסוקים סותרים זה את זה (שמות ל"ג, כ"א - כ"ב):
ויאמר ה' הנה מקום איתי ונצבת על הצור. והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עוברי.
תחילה מתואר שמשה היה "על הצור" ולאחר מכן "בנקרת הצור", בתוך המערה.
מה תפקיד המעמד הראשוני בו משה עמד על הצור?
סבא הרב דן קולמן מחדש בספרו "מחנה דן" (חלק א' - פרשת כי תשא) שניתן לדקדק במילה "נקרת" וממנה להוציא תובנות לגבי המעמד כולו:
… ובאמת הנה נראה שמילת "נקרת" רומזת היא על מעלותיה הטמונות בה, שכן המילה היחידה בלשון הקודש בה כל אות מכפילה במספרה את האות שלפניה היא מילת "נקרת". ותוכנו הפנימי של הדבר נראה על פי הכתוב בקהלת "אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (ה', ז'), הרי שארבע רמות גובה שנו כאן זה למעלה מזה, "גבוה מעל גבוה" ולאחר מכן עוד "גבוהים עליהם". וזהו אשר נרמז במילת "נקרת" שכל אות מכפילה את סך קודמתה, להורות על ריבוי מעלות הגובה שבאותו המקום.
המילה "נקרת" מבטאת את העלייה להשגה הגבוהה שהייתה במעמד זה.
ממעמקים
אמנם מאידך מצינו שנאמר עוד להלן בקהלת (ז', כ"ד): "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו", שאף הוא עוסק בהשגת ותפיסת האלוקות, וכפירוש רש"י שם: ועמוק עמוק - הוא מי ימצאנו, שאין לי רשות להרהר בהן מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ע"כ. וכן מצינו שנאמר (תהלים קל, א): "ממעמקים קראתיך ה'"... וכפי שאכן מצינו שרשב"י חיבר את הזוהר הקדוש בעומק המערה, שמערה הינה מקום הסתום שכל תכליתה היא עומק לפנים מעומק שדרכו ניתן להשיג ולתפוש את הגבוה מעל גבוה, [וכפי שמכסים אנו העינים בעת קריאת שמע להורות שאמונתינו איננה קשורה לראייתינו החושית].
השהייה דווקא בעומק המערה, יכול לבטא לעיתים את ההשגה היותר גדולה שלא נתפסת בחוש. על כן, כדי להביא את משה להשגה היותר גדולה, היה צריך להעבירו אל תוך המערה.
ובהמשך הדברים עניין זה מתקשר לעניינים נוספים:
ובהקשר זה יש להביא דהנה כשקרא משה לדתן ואבירם כתיב (במדבר טז, יד) ששלחו להשיבו "... העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה", ש"תנקר" אותיות "נקרת", וכוונתם היתה שהאם ברצונו לנקר את עיניהם בכדי שלא יוכלו לראות, ובשל כך יוכרחו להאמין אף למה שאין עיניהם רואות?
נקודת החידוש העצומה ביותר היא:
וממוצא הדברים יש לנו ללמוד שאותה המערה הייתה בגובה ובעומק פני האדמה, דבר שאינו טבעי כלל ועיקר, ומרמזת היא בתוכן עניינה על רום ההשגה הבאה דווקא מתוך העומק וההסתרה.