מסכת מגילה - י"ד: - בנות יהושע

גמרא

הגמרא מספרת שליהושע היו רק בנות:

ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב: "נון בנו יהושע בנו" (דברי הימים א ז, כז). בני לא הוו ליה, בנתן הוו ליה.

אומר על כך התוספות במגילה ג: :

… שנענש יהושע על שבטל ישראל מפריה ורביה. יש לומר דמה שנענש שלא היה לו בן זכר היה על שבטל ישראל מתשמיש מדה כנגד מדה אבל שאר עונש בא לו על בטול תורה.

התוספות טוען שהדבר היה עונש ליהושע על כך שכאשר אסף את מחנה ישראל (לפני מלחמת יריחו) הוא ביטל את עם ישראל מפריה ורביה (וגם מלימוד תורה).

אולם, נראה שלא חייבים לומר שזה עונש, ואין רמז בגמרא אצלנו שמדובר על עונש.

צלפחד

אנו מוצאים בתורה סיפור נוסף על אדם שנולדו לו רק בנות, צלפחד.

אומר על כך ה"שפת אמת" (פנחס תרס"ג):

כי בחינת משה רבינו עליו השלום, הוא עלמא דדכורא והוא פני חמה, ויהושע בחינת לבנה שאין לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה, והיא בחינת תורה שבעל פה דלית לה מגרמה כלום, רק על ידי דרשות מן התורה הוציאו חכמים כל התורה שבעל פה. וזהו כל האסמכתות שסמכו חכמים מן התורה… ובאמת העברת הנחלה לבת הוא על פי הנהגת באי הארץ בחינת יהושע ובחינת נוקבא, ולכן נעלם זה הדין ממשה רבינו עליו השלום. ואמרו חז"ל "דין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו" (במדבר רבה כ"א, י"ב), כי זה המשפט בא מבחינת נוקבא ומשה רבינו עליו השלום היה בחינת בן… וכן הוא במשה רבינו עליו השלום. וזהו שנאמר "עלה אל הר העברים" שהוא עצמו בחינת העברת נחלה לבת ולכן לא נכנס לארץ ישראל.

גם אצל יהושע וגם אצל בנות צלפחד אנו רואים את הקשר לארץ ישראל. בעל ה"שפת אמת" מסביר שאין זה מקרי, יש חיבור מיוחד בין הנהגת ארץ ישראל ובין הנהגת ה"נוקבא".

מקל נועם

נראה שהדברים מתאימים לכך שבארץ ישראל ההנהגה היא של "מקל נועם".

בתיקוני הזוהר כתוב (תיקון כ’-כ”א, מ”ד ע”א, בתרגום):

ומשום כך “שמעו נא המורים”, ובגללם “ויך משה את הסלע במטהו פעמיים”, שאם לא היה מכה בה, לא היו טורחים ישראל ותנאים ואמוראים בתורה שבעל פה שהיא סלע, אלא נאמר בו: “ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו”, בלא טורח. והיה מתקיים בהם “ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה’ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”, והיו יוצאים המים בלא קושיא ומחלוקת ופסק, משום שהשכינה שנאמר בה “הלא כה דברי כאש נאום ה'”, היתה שורה בפיהם של ישראל, שהיא התורה שבעל פה, שהיא “סלע” – (אותיות) על ס, שהם ששים מסכתות.

יהי רצון שנזכה להנהגת נועם שכזו בשלמות.