יז. - הקלפי של שבעים הזקנים ואלדד ומידד

שיטה ראשונה - תנא קמא

על הפסוק "וישארו שני אנשים במחנה" (במדבר יא, כו) מופיעים שני הסברים בברייתא. הראשון:

יש אומרים: בקלפי נשתיירו. שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה: כיצד אעשה? … הריני מטיל קנאה בין השבטים! מה עשה? - בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין. על שבעים כתב זקן ושניים הניח חלק.

בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פיתקיכם. כל מי שעלה בידו זקן, אמר: כבר קידשוך שמים. מי שעלה בידו חלק, אמר: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך?

כיוצא בדבר אתה אומר… אמר משה כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי. מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים. בללן ונתנן בקלפי אמר להן טלו פיתקיכם מי שעלה בידו בן לוי, אמר לו: כבר פדאך בן לוי. מי שעלה בידו חמשת שקלים, אמר לו: תן פדיונך וצא.

רש"י מסביר את העניין בקצרה:

מי שעלה בידו חלק כו' - ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול עלה בידו חלק. ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן חלק.

יוצא לפי זה ששניים מתוך השבעים שהגיעו יצא להם דף חלק. ואילו אלדד ומידד היה אמור לצאת להם "זקן" אלא שהם נשארו במחנה.

אם ננסה לחבר זאת לדברי הפשט של הפסוקים, יוצא ששניים מתוך השבעים שנתנבאו לכאורה לא נבחרו להיות בין השבעים, ואילו אלדד ומידד נבחרו להיות חלק מהשבעים ואז קשה שכן לא מופיע בפסוקים שהם החליפו את אותם שניים שיצא להם דף חלק.

בצורה דומה ניתן לשאול, אם אלדד ומידד נשארו במחנה ויצאו שבעים איש. לשם מה היה צורך בהגרלה?

נראה לפרש שההגרלה חייבת היתה להיות לפני יציאת שבעים הזקנים מחוץ למחנה. בהגרלה היו כל השבעים ושניים איש. במהלך ההגרלה נשמטו אלדד ומידד, ולכן הפירוש של "וישארו שני אנשים במחנה" אינו יכול להיות כפשוטו, מכיוון שבשלב זה כולם עדיין במחנה. אלא שנשתיירו שני הפתקים שלהם שעליהם כתוב "זקן". אך מאחר והם פרשו, היה ניתן לבטל את ההגרלה ולבחור בשבעים הזקנים שנשארו ואיתם יצא משה אל מחוץ למחנה.

משמעות ההגרלה

לפי שיטה זו, יוצא שלא היה צורך בהגרלה (שלא במתכוון). ניתן אפילו לומר שתוצאות הגורל היו טעות, שכן משה אמר לאנשים שה' לא בחר בהם, ולאחר מכן הוא יוצא איתם אל מחוץ למחנה כדי למנות אותם להמנות על שבעים הזקנים.

תחילה יש להבין שהקב"ה אמר למשה לבחור שבעים איש ולא אמר למשה כיצד.

הרעיון של הגורל היה של משה^[1], על מנת לברור שבעים איש מתוך השבעים ושניים מתוך הבנה שכולם ראויים אלא שיש לבחור שבעים. לכן, כאשר התברר שאין צורך בגורל, אזי הבחירה נהייתה יותר קלה ואין צורך לומר שהגורל "טעה". ניתן גם לדרוש שהדבר רמוז בכך שמשה השתמש בפתק לבן ולא בפתק שכתוב בו "אינך ראוי". פתק לבן מבטא לכאורה שהכל עוד פתוח ואפשר לכתוב עליו דברים אחרים.

רק נזכיר שלפי ה"ראם"^[2] לת"ק הפתקים שנשארו לאלדד ומידד היו חלקים, ואז אין שאלה, אך לא זו שיטת רש"י ושאר המפרשים.

שיטה שניה - רבי שמעון

השיטה השניה של ר' שמעון היא שאכן אלדד ומידד נשארו בתוך המחנה מתוך ענווה, בזמן שכל השאר יצאו. במקרה כזה, אין צורך בהגרלה.

השיטה הזו מחדדת לפי שיטת ה"יד רמה" שלת"ק הסיבה שבגללה הם השתמטו היתה משום החשש שמא יצא להם פתק לבן. אולם, לפי הסברנו שההבדל העקרוני הוא בהבנה מתי הם נשתמטו, אין חובה לטעון בדעת ת"ק שהסיבה היתה משום יראה.

אם כנים דברינו, יתבהרו דבריו של רש"י על התורה שלוקח את הנימוק של ר' שמעון (שהוא מה שכתוב בספרי) ואת סיפור הגורל של ת"ק שבו נשארו שני פתקים של "זקן" בקלפי:

וישארו שני אנשים - (ספרי) מאותן שנבחרו, אמרו: אין אנו כדאין לגדולה זו.

והמה בכתבים - במבוררים שבהם לסנהדרין… ועל ידי גורל... מה עשה? נטל ע"ב פתקין… אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי מי שעלה בידו זקן נתקדש ומי שעלה בידו חלק, אמר לו: המקום לא חפץ בך.

אולם, מכיוון שבגמרא אצלנו רש"י אומר משהו אחר בדעת ת"ק:

מי שעלה בידו חלק כו' - ... ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן חלק.

לכן, יש להבין כיצד רש"י על התורה חיבר את נימוקו של ר' שמעון עם סיפור הקלפי של ת"ק?

לכאורה, היינו יכולים לומר שגם לר' שמעון היה קלפי, אך אם אלדד ומידד גם ככה נשארו במחנה, לשם מה היה צורך בקלפי?

אלא שצריך לומר שלפי רש"י בדעת רבי שמעון, ההגרלה היתה גם כן לפני היציאה מהמחנה. בהגרלה הזו אלדד ומידד לקחו את הפתקים שלהם ויצא להם "זקן". למרות זאת, סרבו להצטרף לשבעים הזקנים מתוך ענווה (כנראה חשבו שיצא להם חלק - וזו נקודת המחלוקת עם ת"ק לפי רש"י) ולכן הם נשתיירו במחנה והפתקים שלהם אכן יצאו מהקלפי.

הרבי מלובאוויטש

הרבי מלובאוויטש^[3] כותב את ההבחנה שהזכרנו בין ת"ק ור"ש, שלת"ק אלדד ומידד לא השתתפו בהגרלה ונשארו במחנה, ואילו לרבי שמעון אלדד ומידד השתתפו בהגרלה ובכל זאת נשארו במחנה כפי שהסברנו בשיטת רש"י. כמו כן, הוא מסביר ששורש המחלוקת הרוחנית שבין ת"ק ורבי שמעון הוא האם אדם ראוי למנוע את עצמו מתפקיד מסויים לאחר שבחר בו ה'.

תנא קמא סובר שלאחר שה' בחר באדם אסור לו להמנע מהתפקיד, ולכן אי אפשר לפרש שאלדד ומידד היו בגורל, אלא התחמקו ממנו.

רבי שמעון סובר שאדם יכול להמנע מתפקיד, גם לאחר שה' בחר בו ויש בכך משום ענווה, ולכן ניתן לפרש כפשוטו שהם השתתפו בגורל ולאחר מכן התחמקו מהתפקיד.

הרבי מלובאוויטש מנסה לעדן מעט את שיטת רבי שמעון ומסביר שמקבלת הנבואה הם לא התחמקו אלא רק מהתפקיד של השררה הנלווה לבחירה כאחד מהזקנים.

הירושלמי

הירושלמי עוסק בשאלת סטטיסטיקה.

מכיוון שמשה הגדיר את מטרת הקלפי ככזו שאמורה להסיר קנאה. אזי, יש בעיה אם כל אחד מוציא את הפתק שלו, מסתכל עליו, ורק אז זה שאחריו מוציא את הפתק שלו, מסתכל עליו וכן הלאה.

הבעייתיות היא שכאשר יצאו שבעים זקנים ברצף, לדוגמא, אזי השניים האחרונים בוודאות יקבלו פתק לבן. אותם שניים יבינו שהסיבה שבגללה הם קיבלו פתק לבן אינו אקראי לגמרי, אלא תלוי בסדר השרירותי שקבע כנראה משה לגבי סדר הזקנים שהוציאו פתקים. הם יכלו לטעון שאם הם היו ראשונים הם היו מוציאים "זקן" ולא פתק לבן.

במילים אחרות, לראשון יש סיכוי של 2 ל 72 להוציא פתק לבן, אבל לזקן השבעים יש סיכוי של 2 ל3להוציא פתק לבן, שזה סיכוי הרבה יותר גבוהה שנובע מהמיקום שלו בתורה להוצאת הפתקים.

ישנה מחלוקת בירושלמי כיצד לפתור זאת.

ר' יהודה: היה מעשה ניסים והרביעיה הראשונה היתה "זקן" ופתק לבן לסירוגין (ובכך מקטין את המקרה הבעייתי שבו הפתקים הלבנים בסוף הרשימה). מעשה ניסים זה הוכיח גם כן שהבחירה היא משמיים.

ר' נחמיה: היו שבעים פתקים "זקן", שבעים "לבן", והיה נס שיצאו שבעים "זקן" ושניים "לבן".

[1] כל ניתן לומר שגם הגורל עבור פדיון הבכורות היה פתרון טכני של משה ולא אמר שום דבר מהותי על אותו בכור שצריך לפדות את עצמו, חוץ מהעובדה שהוא צריך בפועל לפדות עצמו ולא להסתמך על לוי שיפדה אותו.

[2] במדבר י"א, כ"א ד"ה "וישארו".

[3] אגרות קודש כרך ב' סימן של"ה - לינק