כ"ה: - למה שושבנינין פטורין מהסוכה

מילא חתן פטור מסוכה, אבל למה השושבינין? - השמחה המאחדת

-------------------------------------------------------------------------------------------

סוכה כה:

חתן פטור מסוכה כל שבעה כי הוא צריך לשמוח והוא לא יכול לעשות זאת בסוכה (הגמרא מסבירה מדוע).

1. לכאורה מוזר שמצוות שמחת החתן (דרבנן) דוחה סוכה (מצווה מהתורה). הייתכן?

בנוסף לכך הגמרא מחדשת שגם השושבינין של החתן פטורים מסוכה כל שבעה.

2. מדוע שהשושבינין שהם רק המשמחים של החתן יהיו פטורים מהסוכה?

עלה לי רעיון טכני - ואחרי שמבינים אותו יש פה עומק גדול.

דין החתן מופיע בגמרא אחרי אבל שחייב בסוכה.

וניתן לכלול אותם תחת הכותרת של "מצטער פטור מהסוכה" (כך לכאורה עושה הרמב"ם).

אלא שאבל לא מצטער בגלל הסוכה עצמה - ולכן חייב (יש עוד חשבון - עיין רש"י).

ואילו חתן מצטער בגלל הסוכה ולכן פטור.

הר"ן והראב"ד מסבירים שהפטור של השושבינין מפני שהם מצטערים אם הם יהיו בסוכה ולא יוכלו לחגוג עם החתן (צריך להבין שבזמנם היה בית חתנים שעשו מסיבה ממש שבעה ימים עם שתיה והכל).

העומק מתחיל בהבנה שכל הסיפור מתחיל בהכוונה של חכמים שצריך לשמח את החתן. הם קבעו את הנורמה שצריכה להיות. לאחר קביעה זו, יכולים השושבינין לבוא ולומר שאם לא ייתנו להם לשמוח עם החתן (אלא יחוייבו לאכול בסוכה דווקא) יצטערו.

עומק יותר גדול יובן מדברי הגמרא בברכות ו: שכל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים (הכוונה לבית המקדש). השושבין סך הכל משמח את החתן וכבר הוא נחשב חלק מהבניין שמבצע בפועל החתן.

השמחה מחברת את השושבינין לחתן עד כדי כך שדינם (לגבי סוכה) שווה ממש לדינו של החתן. השמחה מחברת אותם ביחד וגם דנים אותם ביחד "דבעו למחדי" שמחה גדולה ביחד.

חודש אדר שמח.

---

הערה קטנה: מכיוון שדין החתן נובע מ"מצטער", יובנו דברי ר' זירא שהאכילה בסוכה שמחה אותו וממילא אין מניעה שיקיים את שני העניינים ביחד (מה שהגביר את שמחתו).