פרשת שלח - לתור את הארץ - הכוונה המקורית

לך לרצונך

תחילת פרשת שלח בספר במדבר מתארת את שליחת המרגלים כציווי של ה' "שלח לך…".

התיאור בפרשת דברים, בתחילת הספר, נראית שונה לחלוטין^[1]:

ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן. וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט.

כיצד ניתן ליישב את הסתירה?

לכאורה, ניתן לומר שהדברים קרו במקביל או אחד אחרי השני, אולם עדיין יש להסביר מדוע כל מקום הראה צד שונה של הסיפור.

עלה רש

בפרשת דברים, פסוק אחד לפני שהעם ניגש למשה, ישנו ציווי מהקב"ה^[2]:

ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלקי אבתיך לך אל תירא ואל תחת.

רש"י מביא את דברי חז"ל המופלאים על פסוק דומה בתחילת הפרשה^[3]:

ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם.

"באו ורשו" - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה! אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין!

משמע מכאן, שאם לא היו שולחים את המרגלים היו כובשים את הארץ ללא מלחמה. כיצד היה מתרחש דבר כזה?

חזרת המרגלים

בפרשת דברים אנו מוצאים כחלק מכוונת העם בשליחת המרגלים^[4]:

ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן.

נראה שהעם רצה שהמרגלים יספרו לו מאיפה כדאי לכבוש את הארץ. מכאן ששליחת המרגלים היתה כדי שיאספו נתונים ויספרו אותם חזרה לעם.

אולם, ניתן גם לומר שהדיווח של המרגלים לא היה אמור להיות למטרות מלחמה (כפי שאכן לא כתוב בפסוק).

בפרשת שלח בספר במדבר, כלל וכלל לא מופיע בתיאור שליחת המרגלים שעליהם לשוב^[5]:

וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר. וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים.

אם כנים דברינו, אזי ישנה רק נקודה שאינה מובנת אם לא היתה כוונה שהמרגלים יחזרו חזרה, והיא לקיחת פרי הארץ.

אם המרגלים לא היו אמורים לחזור, לשם מה הם היו אמורים להתחזק ולקחת מפרי הארץ?

הרב יונתן אייבשיץ בספרו "תפארת יונתן" מביא רעיון מעניין:

נראה לבאר דזהו הוא הסימן כשתקחו הפירות בעל כרחם ולא יעמדו נגדכם שודאי נמס לבבם בקרבם… לכך אמר והימים ימי ביכורי ענבים דכבר נתבשלו באותו זמן וחיבבוה מאוד ואף על פי כן לא יעמדו נגדיכם וזה הסימן שנימס לבבם.

אם כן לפי דבריו יש לקרוא את הפסוק בהיפוך, מכך שתקחו מפרי הארץ ותראו שלא יעשו לכם דבר, אתם תתחזקו וזה יהיה לכם סימן.

הרב חרל"פ בספרו "מי מרום" על פרשת השבוע כותב:

מצינו שהארץ שינתה את תכליתה והוציאה עץ עושה פרי בלבד ולא עץ פרי. וביאור הענין - שכל הכשר מצוה ביסודו הרי הוא כמצוה ממש… כוונת הבורא יתברך שמו היתה לגלות שערכו של העץ הסיבה לתכלית, כמו ערך הפרי שהוא התכלית… אין ספק שיש נטיעות כאלו בארת ישראל שהעץ והפרי שווים בהן, אלא שאנו מפני קטנותינו אינם מסוגלים להכירן ולהשיגן… שבאמת אם היה משה מכניס את ישראל לארץ ישראל היו מגלים מיד שאין בה עץ כלל, וכל העצים הנם פירות.. ומה שלקחו את הזמורה הוא מפני שטעמה היה כטעם הפרי, וממנה היה אפשר להכיר את כחה של ארץ ישראל להחזיק לעץ אץ ערכו שהיה גם הוא כפרי, זהו שנאמר למרגלים "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", היינו שתתרוממו למעלה זו שתוכלו לקחת ומה שתקחו יהיה פרי, כמו כן זהו שנאמר "ויראום את פרי הארץ" שהראו לישראל שגם בעץ הוא פרי.

יוצא מכאן שגם לקיחת העץ הייתה בעצם אמריה לנשיאים שעליהם להגיע לדרגה שבה הם רואים שטעם העץ כטעם הפרי, והיתה כאן גם נקודה חזקה (לשיטתו שהיה על הנשיאים להראות לעם את הפרי) להראות לעם כדי שגם הם יתחזקו בנקודה הזו ויבינו מהי ארץ ישראל עוד לפני שנכנסים אליה.

מטרת השליחות

הרב מדן במאמרו "בכייה לשעה ובכייה לדורות (חטא המרגלים)", טוען שמטרת המרגלים היתה בעיקרה כדי לחלק את הנחלות שבתוך השבטים למשפחות ולאזורי פיתוח שונים. לשם כך נשלח הכוח החלוץ.

לעניות דעתי ניתן לקחת את הדברים שלב אחד קדימה ולטעון שהנשיאים היו צריכים ללכת ולאחר המיפוי לקרוא לעם שיבואו אחריהם.

הפסוקים מתארים לכאורה שמטרת שליחותם על ידי משה היה להיות כח חלוץ כפשוטו.

הם לא היו אמורים לפתוח דיון וחששות בחזרתם, אולי אפילו לא היו צריכים ממש לחזור אלא רק כדי לקרוא לעם ללכת אחריהם.

ייתכן שאף לקיחת פרי הארץ היתה צריכה להיות רק כסמל שמבטא את הנחישות ואת אחד הדברים המופלאים שהארץ מכילה, ומשה ראה בעיני רוחו את העם הולך אחרי הנשיאים שלוקחים מפרי הארץ ונושאים אותו כמנחת ביכורים אל מקום המקדש העתידי. הליכה בשיירה ממש כפי שמתארים חז"ל את התהלוכה של הביכורים בעלייה לבית המקדש.

---

[1] דברים א', כ"ב - כ"ג.

[2] דברים א', כ"א.

[3] דברים א', ח'.

[4] דברים א', כ"ב.

[5]במדבר י"ג, י"ז - כ'.