כ"א: - מאי חנוכה
שבת כ"א: - מאי חנוכה
מאי חנוכה
הברייתא במסכת שבת[1] מסבירה את מקור עניין חנוכה ובייחוד את עניין שמונת ימי החנוכה:
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
מכאן משמע שחנוכה נקבע על שום נס פך השמן ושמונת ימי החנוכה הם כנגד שמונת הימים שבהם דלקה המנורה משמן של פך זה.
ידוע שבתפילת "על הניסים" שתוקנה בברכת המזון והתפילה יש יותר דגש על נצחון המלחמה, גם לנקודה זו נתייחס בהמשך.
גזירת ההגמון
בספר חשמונאים שהוא מקור חיצוני, מופיע סיפור אחר[2]:
ויחוגו חג לה' שמונת ימים, כימי חג הסוכות. ויזכרו את הימים מקדם, בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה' אשר נתן להם עז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחג את החג הזה מדי שנה בשנה.
משמע ממקור זה שעניינם של שמונת ימי החנוכה הם מכיוון שהעם לא יכל לחגוג את חג הסוכות כאשר המקדש לא בידיו, לכן כאשר שיחררו את המקדש, חגגו את שמונת ימי חג הסוכות. לדורות קבעו את שמונת הימים האלו להיות ימי החנוכה.
אין זכר במקור הזה לנס פך השמן.
כמו כן, בספרו של יוסף בן מתתיהו מופיע תיאור דומה[3]:
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקרבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים... עד שחוקקו לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן הננו חוגגים את החג וקוראים לו אורים. ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.
הוא מסתפק מדוע קראו לחנוכה "אורים" ולא מעלה את האפשרות שמדובר בנס פך השמן.
חיבור המקורות
ניתן לחבר את כל המקורות שהבאנו לכלל סיפור אחד מלא.
נראה בצורה פשוטה שבאמת בשחרור המקדש חגגו את חג הסוכות "נדחה" שמונת ימים. לא רק מפני שהעם רצה להשלים את חג הסוכות, אלא מפני שחג זה מבטא יותר מכל את חנוכת המקדש. הרי אנו יודעים שחנוכת המקדש של שלמה המלך התחברה בסופו של דבר גם לחגיגת חג הסוכות. וכן יש לכך טעמים נוספים.
מבחינת העם, החגיגה היתה לא רק על שחרור המקדש אלא גם על המהפך שבנצחון על היוונים (מה שהיה נכון, מכיוון שהקרבות לא נגמרו בשחרור המקדש ונמשכו אחרי כן אך המהפך הרציני היה בנקודה הזו).
נראה, שהסיפור של פך השמן היה ידוע רק לכהנים ששמו לב לכך והיו בקרבת המנורה. שכן רק הם יכלו לשים לב שהשמן אכן הספיק לשמונה ימים ללא צורך ההחלפה שלו. כלל העם לא היה מודע לנס הזה, ולא ראה בו חשיבות גדולה.
לאחר כמה וכמה שנים, כאשר חז"ל רצו לתת אופי מיוחד לחנוכה, מעבר לנצחון במלחמה, הם העלו על נס את נס פך השמן ואמרו שדווקא בו טמון ייסוד הנצחון במלחמה.
המהר"ל[4] מגדיר זאת היטב:
ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטילה ההדלקה, היו קובעין חנוכה? כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצווה, כי אין המצווה הנאה אל האדם!
ולפי הדברים אשר בארנו למעלה, כי כוונת היונים לבטל התורה והקדושה של ישראל, כי המצווה לנו היא המעלה שכלית האלוקית, ובודאי ביטול התורה הוא ביטול ישראל. ומצווה זאת גם כן היא בבית המקדש, אשר כל כוונת היונים היה לבטל התורה השכלית והקדושה מישראל, ועיקר הקדושה הוא בית המקדש. ולפיכך קבעו הדלקת הנרות, זכר לנס שנעשה להם במצות ההדלקה.
ועוד יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן ניצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכוחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך. וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך.
המהר"ל מסביר שנס פך השמן מבטא שכל הנצחון הגשמי על היוונים היה מכח הנצחון הרוחני עליהם. הנצחון של הרוח שגבר על החומר של היוונים הוא שהוביל את המאבק וניצח.
שמירת השורשים הקדומים
הנקודה המעניינת שאנו מרוויחים בחיבור כל המקורות, הוא בהבנה של מספר ייסודות שחז"ל שימרו במצוות החנוכה שייסודם ממנהג העם לחגוג את חג הסוכות "נדחה" בתור חגיגת חנוכת המקדש והנצחון על היוונים.
מכאן ניתן להבין את מקור המצווה שיש להקפיד לא להדליק נר חנוכה מעל עשרים אמה, ממש כמו מצוות סוכה.
כמו כן, מובן ההקשר של עשרה טפחים שמופיע גם בנר חנוכה וגם במצוות סוכה.
מכאן ניתן להבין כיצד תלמידי בית שמאי מנסים לנמק את טעמם במספר נרות החנוכה כנגד פרי החג של חג הסוכות (שמתמעטים והולכים).
מכאן ניתן להבין את הייסוד של נר איש וביתו, בהקשר של חג הסוכות שבו המצווה קשורה למקום מגוריו של האדם.
כמו כן, ניתן להבין מדוע אומרים הלל שלם שמונה ימים בחנוכה ממש כמו חג הסוכות, כאשר בפסח לעומת זאת, אומרים חצי הלל לאחר היום הראשון.
כאשר רוצים להביא מקור לאיסור שימוש בנר חנוכה מביאים מקור משימוש בנויי (קישוטי) סוכה.
כותב ה"שפת אמת"[5]:
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד כי חז"ל רמזו במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמרו עד כ"ה בכסליו רק לרמז כי שמחת החג (=סוכות) מאיר עד החנוכה עכ"ד… וסוכות הוא ח' ימים מה"ת ואין רגל אחר כמוהו לכן חנוכה תיקנו כעין חג הסוכות ולכן יש בו מהדרין כמו בסוכות הדר בעינן. וגם הנס נעשה ע"י הכהנים וענני הכבוד בזכות אהרן. ולכן בני בינה קבעו שמונה ימים כעין החג…
וכן כתב בשנה אחרת[6]:
בני בינה ימי שמנה קבעו. דאיתא בגמ' טעמא דב"ש נגד פרי החג. נראה דתלאו הימים בחג הסוכות… והבינו כי ימים אלו הם הארות מחג הסוכות… וז"ש שבחכמה השכילו לקבוע ח' ימים כימי החג.
-----
[1] שבת כ"א:
[2] ספר מקבים\חשמונאים ב' פרק י' פסוקים ט' - י"א.
[3] יוסף בן מתתיהו, ספר שנים-עשר, הוצאת מוסד ביאליק, עמוד 62.
[4] נר מצווה חלק ב'.
[5] שפת אמת על חנוכה- תר"מ.
[6] שפת אמת - תרמ"ג.