ספר שופטים - פרקים ב' - ג' - ממשיכו של יהושע
דגכ
מותו החוזר של יהושע
אנו קוראים בפרק ב'[1] על מותו של יהושע:
וימת יהושע בן נון עבד ה' בן מאה ועשר שנים, ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר אפרים מצפון להר געש.
ניתן להעלות על כך שתי שאלות:
- אותם דברים מופיעים כמעט מילה במילה בסוף ספר יהושע (כ"ד כ"ט - ל'). לשם מה החזרה?
- פרק א' מתחיל במילים "ויהי אחרי מות יהושע…". אם כן, מדוע חוזרים בפרק ב' אחורה?
נראה, שכפי שמופיע פעמים רבות בתנ"ך, יש כאן פתיחה כפולה של ספר שופטים.
יחידה אחת עוסקת בהתמודדות המלחמתית של השבטים מול המציאות החדשה שהתעוררה לאחר מות יהושע (ובמקביל לפילגש בגבעה - כפי שהסברנו במאמר הקודם).
יחידה נוספת, מתחילה בתיאור נוסף של מות יהושע והפעם עוסקת באופן ישיר בהשלכות הרוחניות של המציאות החדשה.
הסיפור שעוטף שתי יחידות אלו הוא סיפורו של עתניאל בן קנז שמתחיל בפרק א' ומסתיים בפרק ג'.
ממשיכו של יהושע
רבים שואלים: מדוע יהושע לא מינה מנהיג שימשיך אותו?
לכאורה, יש שני אנשים שמתאימים לתפקיד:
פנחס בן אלעזר (הכהן הגדול) וכלב בן יפונה (מנהיג שבט יהודה).
על פנחס בן אלעזר הכהן אומר הרמ"ע מפאנו[2] שהוא סרב לתפקיד. על כל פנים, נראה שאחרי סיפור פלגש בגבעה, לא נראה שהוא מתאים לתפקיד יצירת האחדות בעם (וגם אם כן, אזי יש עוד עניין של מלחמה עם העמים מבחוץ), וכך מופיע במספר מקומות בתנא דבי אליהו (נחזור לזה בסיפורו של יפתח).
כלב כבר היה מבוגר, וממשיכו הטבעי הוא עתניאל בן קנז.
אנו רואים שעתניאל אכן מוביל מסע כיבושים אך לא מצליח לפרוץ את גבולות השבט שלו ולא מצליח להיות מנהיג העם (לפחות לא בשלב הכיבושים הראשון).
אם כן, מובן מדוע לא נבחרו פנחס ועתניאל להיות הממשיכים של יהושע. אולם, מדוע יהושע לא מינה אף אחד אחר להמשיכו[3]?
הזקנים
נראה שהפסוקים בפרק ב' מרמזים לנו על התשובה (ז' - י'):
ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל. וימת יהושע בן נון… וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וגם את המעשה אשר עשה לישראל.
נראה בצורה פשוטה שהזקנים הם אלו שנתמנו להמשיך את יהושע. ממש כפי שכתוב במשנה הראשונה במסכת אבות "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים..."[4].
יהושע מבין שהנהגה צריכה לעבור ממנהיג שמשוייך לשבט יחיד אל מנהיגים שמגיעים מתוך כלל השבטים.
יהושע ציפה שאותה הנהגה תהיה קרובה יותר אל העם ותדבר בשפתם. כך יוכלו לאחד את כלל השבטים ולרומם אותם לקשר חזק עם הקב"ה[5].
בסופו של דבר נראה שהזקנים לא היו ברי השפעה ולא הובילו את העם, וממילא לא היו להם ממשיכים בדמות הנהגה של כלל העם.
בהמשך היו זקנים בכל שבט כפי שמופיע אצל גדעון[6] ויפתח[7] אך שם מדובר על קבוצת הנהגה מקומית, לא הנהגה אחת אחידה על כל העם. (לעומת זאת, בפלגש בגבעה[8], שארע בזמן המקביל לתחילת הספר, מדובר על אותם זקנים ראשונים שהיו שייכים לכלל העם).
הפיספוס
חז"ל מעבירים ביקורת על אותם זקנים (שכנראה היו גם הסנהדרין)[9]:
ושמא תאמר אותן שבעים אלף, שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו? היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד בבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וילמדו את ישראל דרך ארץ, בשנה בשתים בשלש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם כולו שברא מסוף העולם ועד סופו. הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם, אמר, שלום עליך נפשי, כדי שלא להרבות את הטורח…
וכשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין, באותה שעה בקש הקב"ה להחריב את כל העולם כולו, אמר הקב"ה לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ, אמר הקב"ה לא כך כתבתי בתורתי אף על פי שאין בהם בישראל דברי תורה אלא דרך ארץ בלבד יקויים בהם בישראל הכתוב (ויקרא כ"ו) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וגו', אבל אם תעשו את התורה והמצות אחד מכם ירדוף אלף ושנים מכם יניסו רבבה, שנאמר (דברים ל"ב) איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה וגו', לפיכך בגבעת בנימין שלא היו עוסקין בתורה ובדרך ארץ נתקבצו ויצאו למלחמה ונהרגו בהם שבעים אלף, ומי הרג את כל אלה, הוי אומר לא הרג אותן אלא הסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע, ופנחס בן אלעזר.
סיפור "פלגש בגבעה" הוכיח שהנהגת הזקנים של העם לא מילאה את תפקידה, עד כדי כך שהמדרש מאשים אותם על כך שהעם הדרדר מוסרית עד כדי מעשה "פלגש בגבעה".
עם זאת, נראה שהתיקון של "חטא" הזקנים הגיע אצל עתניאל[10] (הוא יעבץ[11] כפי שחז"ל לומדים מפסוקים בדברי הימים) שמופיע בתחילת ספר שופטים:
ומפני מה זכה יעבץ לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה, ממה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים לעתיד לבא, מפני שהיה מחזר בכל מקומות ישראל ולמד תורה ברבים לשם שמים, וכל המלמד את חברו פסוק אחד או הלכה אחת או דיבור אחד כאלו נותן לפניו חיים…
עתניאל בן קנז
חז"ל מספרים לנו שעתניאל היה גדול בתורה[12]:
אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו.
בפסוקים עצמם אנו מוצאים רמז לבית המדרש שהקים עתניאל בסיפור בני הקיני[13]:
ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם.
חז"ל אומרים לנו מהי סיבת המעבר של בני הקיני[14]:
פתח ואמר (אותו יהודה אחרא), ויאמר שאול אל הקיני, מי הוא קיני, אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה,כמו שנאמר "ודרור קן לה", כדי לעסוק בתורה, כי התורה אינה צריכה תענוגים ולא סחורה, אלא לעמול בה ימים ולילות, ומשום זה נסעו למדבר מן העונג שביריחו, זה שאמר ובני קיני עלו מעיר התמרים וגו'.
בני הקיני עזבו את דושנה של עיר התמרים (הסמוכה ליריחו) והלכו ללמוד תורה אצל עתניאל. וכן[15] מובא בספרי:
המה הקנים הבאים, שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערוד ללמד הימנו תורה, שנאמר ויקרא יעבץ לאלקי ישראל ויבא לו אלקים את אשר שאל, הם חסידים ממי ילמדו, והוא חסיד למי ילמד, באו חסידים ללמוד אצל חסיד, שנאמר ובני קיני חותן משה, ומניין שבניו של יונדב בן רכב הן בניו של יתרו, שנאמר "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב" (דברי הימים א' ב', נ"ה).
הפסוק שמביא הספרי מדברי הימים מגלה לנו שבני הקיני הם מבניו של יונדב בן רכב.
בני רכב
הנביא ירמיה מדבר על בני יונדב בני רכב[16]:
הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמר. הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם… והשקית אותם יין… ויאמרו: לא נשתה יין, כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם… ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו... ויהי דבר ה' אל ירמיהו לאמר… הלוא תקחו מוסר לשמע אל דברי נאם ה'. הוקם את דברי יהונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי...
הרב אליהו מאלי מדייק שהקב"ה משבח אותם דווקא על ההתנזרות מהיין ולא מאי קביעת מושבם בקרקע. וייתכן שהקב"ה רומז שאין זה דבר טוב לא לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל.
אנו רואים באמת, שלאחר שבני הקיני עזבו את עיר התמרים, הגיעו לשם מואב (עם בני עמון ועמלק) ומשם שיעבדו את ישראל עד שבא אהוד בן גרא (וכבש חזרה את עיר התמרים ששייכת במקור לשבט בנימין)..
כושן רשעתיים
פרק ג' עוסק בשעבודו של "כושן רשעתיים" ובהצלתו של עתניאל.
חז"ל אמרו שכושן הוא לבן והוא בעור (הכוונה לאביו של בלעם, אך נראה לי שזהו כינוי לבלעם עצמו כפי שמשמע מהדרשה שם).
לבן היה זה שאמר ליעקב שכל אשר לו שלו הוא. על ידי פקפוק בזכותו של יעקב על רכושו רצה "לאבד" (לשעבד) את הכל
בלעם - מגיע כשעם ישראל רגע לפני הכניסה לארץ ומזהה פיצול בעם ("אחלקם ביעקב אפיצם בישראל" - שתי קבוצות, יעקב וישראל), ועל כך הארכנו במאמר אחר. על כל פנים הוא מזהה מצב שבגלל חוסר אחדות בעם ניתן להחזירו לעבדות (הנה עם יצא ממצרים והוא יושב ממולי) או לפגוע בו[17].
סיכום שתי היחידות
ניתן אם כן לראות שהפתיחה הכפולה של הספר מלמדת אותנו שיש קשר הדוק בין מצבו הרוחני של העם למצבו המדיני. לאורך כל ספר שופטים ננסה להבין מה מצבו הרוחני של העם, כיצד הדבר השפיע באופן ישיר על הצרה שהגיע אליו וכיצד השופט שה' הקים לעם ישראל תיקן (או ניסה לתקן) את הפגם שהיה בעם.
המבנה הקבוע של הספר
בבתי הספר, רגילים ללמד שפרק ב' מלמד אותנו מהו המבנה החוזר של הופעת השופט בכל ספר שופטים.
המבנה המלומד הוא בדרך כלל:
- עם ישראל חוטא -> עם ישראל משתעבד למלך גוי.
- עם ישראל זועק לה' וחוזר בתשובה -> ה' מקים לו שופט שיושיע אותו.
- השופט מת -> עם ישראל חוזר לחטוא.
וחוזר חלילה.
הבעיה היחידה היא עם החלק בשלב 2 שעם ישראל זועק לה' וחוזר בתשובה. הבעיה היא שזה לא מה שכתוב בפסוקים[18]:
- ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים -> ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם.
- ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם. וגם אל שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלוהים אחרים וישתחוו להם… וכי הקים ה' להם שפטים והיה ה' עם השפט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם.
- והיה במות השופט -> ישובו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלוהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה.
אם כן, לא מופיע בפסוקים החלק שעם ישראל זועק דווקא לה', לא מופיע חזרה בתשובה, אבל כן מופיע שה' מרחם על עם ישראל ושולח שופט להושיע אותם. מה שכן מופיע, הוא שגם לאחר מינוי השופט, עם ישראל לא מקשיב לשופט ולא חוזר בתשובה, ולאחר מות השופט רק מגביר את חטאיו.
לפי הבנה זו, המסר כאן, הוא שהצפי לחזרה בתשובה הוא לאחר מינוי השופט, וגם במקרה זה הקב"ה מודיע שהוא יודע שהעם לא יחזור בתשובה. הסיבה המוצהרת למינוי השופט היא אם כן, בגלל רחמיו של ה' מפני נאקת עם ישראל.
ברצוני לטעון, שהמבנה הבסיסי הזה אפיין הרבה שופטים שלא נכתבו בספר שופטם, ודווקא השופטים שנכתבו בספר זה הם היוצאי דופן, אלו שנתנו ערך מוסף ולכן הם נכתבו לדורות. יש שופטים שמצויינים גם לרעה, לפחות במעשים מסויימים. כמו כן, יש תופעות בעם שמצויינות לשלילה ולחיוב שחורגות מהמסלול הזה.
לדוגמא, אצל עותניאל בן קנז, מופיע שהעם זועק לה', ויתכן שזעקה זו היתה גם מלווה בחזרה בתשובה. על כל פנים, הזעקה לה' היא מעשה חריג, וחז"ל מתארים לנו שאכן עתניאל הרים את המצב הרוחני של העם ולימדם תורה.
[1] פרק ב' ח' - ט'.
[2] מאמר חיקור הדין פרק י"ט: הם הורו הלכה בפני רבם, ופנחס ברח מן ההוראה ולא קיבל לישב בראש אחרי מות יהושע כל ימי הזקנים והשופטים.
[3] יש שרצו לומר ששבט יהודה נבחר להנהיג. אך נראה שמדובר כאן בהובלה של מלחמה ולא הנהגה של העם. כך גם משמע מדברי חז"ל באסתר רבה ד', ד': "ויאמר ה' יהודה יעלה. אמר לו רבי מני: הדא במלחמה, ברם במינוי "רואי פני המלך היושבים ראשונה" (אסתר א', י"ד)". מומלץ לקרוא את מאמרו של זאב ח. ארליך "אחרון הזקנים" שמנסה להגדיר את ראשית וסיומה של תקופת הזקנים.
[4] ניתן להשוות זאת ל"אבות דרבי נתן" שם מופיע "ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים…". מתוך ההבדל ניתן להבין שאכן משנתינו רואה את הזקנים כחוליה המקשרת ולא השופטים.
[5] ממש כפי שמשה רבינו מינה את שבעים הזקנים על מנת להעלות את רמתו הרוחנית של העם במקביל לסיפור של קברות התאווה (במדבר י"א).
[6] זקני סוכות (ח', י"ד - ט"ז).
[7] זקני גלעד שהמליכו אותו עליהם (י"א, ה').
[8] הזקנים שבאים לאחר המלחמה על בנימין והם שמצאו את הפתרון "המקורי" עבור הנותרים מבני בנימין (כ"א, ט"ז).
[9] תנא דבי אליהו רבה פרשה י"א (י"ב), ילקוט שמעוני שופטים רמז סח.
[10] תנא דבי אליהו רבה פרשה ה' (ו').
[11] "הוא עתניאל הוא יעבץ" (תמורה ט"ז. וכן בספרי ברכה שנב)
[12] תמורה ט"ז.
[13] שופטים א', ט"ז.
[14] תרגום על פי זוהר ויקרא ט ע"א. וכן בצורה דומה מופיע במכילתא יתרו פרשה ב'.
[15] ספרי בהעלותך ע"ח.
[16] ירמיהו פרק ל"ה.
[17] מעניין שגם שם עצתו של בלעם היא זנות שהפילה חללים רבים בעם, מאוד דומה למצב שנוצר בפלגש בגבעה.
[18] ב', י"א - י"ט.