הרקע למלחמת מכמש

היתכן ששאול שכבש שטחים רבים כל כך בצפון ונלחם בעמים גדולים הגיע למצב כל כך קשה מול פלישתים?

הפלשתים הנמצאים במרכז הארץ, שאול עם צבא קטן יותר מפי מאה וללא כלי נשק.

על מנת לענות על כך, יש לחזור להבנה ששאול במלחמתו הראשונה תקף את בני עמון עם צבא של שלוש מאות אלף איש ועוד ארבעים אלף מאיש יהודה. הסברנו שהמלחמה התגלגלה והתקדמה צפון מזרח לאורך קילומטרים רבים. באותה תקופה העורף הוזנח והפלישתים השתלטו על רחבי הארץ. הם לקחו שטחים אך גם שבויים רבים. אלו שלא נשבו נכפפו למרות הפלשיתים וכאשר שאול חזר מהקרשבות הרחוקים הוא פגש מצב בלתי אפשרי.

בחזרתו של שאול הוא היה צריך לחתום על הסכם כניעה מביש מול פלישתים. היה עליו לפרק את צבאו מנשק ולפזר את האנשים. היה עליו להכריז על שלטון הפלישתים בארץ ונראה שכך ניתן להסביר את הכמות המוגבלת של האנשים שהצליח שאול לגייס וכיצד אין להם נשק.

ייתכן שזה הסבר לפתיחת הפרק:

בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל

ר' תנחום הירושלמי מסביר שזוהי תבנית חסרה. בדרך כלל במלכים כתוב בן X שנים במלכו וY שנים מלך בירושלים וכאן העלימו את גיל תחילת מלכותו של שאול.

יתכן לומר שיש כאן רמז שמלכותו של שאול לא התחילה. שכן לאחר טקס ההמלכה הוא חזר לביתו, ולאחר מכן חזרתו במלחמת בני עמון הייתה אל מעבר לקווי האוייב. ככה שהוא לא באמת התחיל למלוך על העם היושב בציון, אלא רק בניהול המלחמה.

כפי שאמרנו מלחמה זו הסתיימה בכניעה ואיבוד העצמאות בארץ, וכל את לאחר שנתיים רצופות של לחימה.

על כן הפסוקים מתארים כאילו מלכותו לא התחילה, אך הסתיימה לאחר שנתיים.

השלב הראשון במלחמה

שאול מנסה בנקודת זמן מסויימת ליזום מלחמת חופש:

ויבחר לו שאול שלושת אלפים מישראל ויהיו עם שאול אלפיים במכמש ובהר בית אל ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שילח איש לאוהליו. ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים.
וכל ישראל שמעו לאמר הכה שאול את נציב פלשתים וגם נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל. ופלשתים נאספו להילחם עם ישראל שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על שפת הים לרב ויעלו ויחנו במכמש קדמת בית און. ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצריחים ובבורות. ועברים עברו את הירדן ארץ גד וגלעד ושאול עודנו בגלגל וכל העם חרדו אחריו.

ננסה לנתח את תמונת המצב:

• שאול ויונתן מתחלקים לשתי קבוצות. מכיוון שהקבוצה של יונתן יותר קטנה, סביר להניח הקבוצה של יונתן תוקפת לא לפי התוכנית המקורית (בדומה למה שנראה בהמשך). שאול לעומת זאת תוקע בשופר על מנת להפיח רוח תקווה בעיברים. העברים זהו כינוי לאלו שנתפסו לעבדות בידי פלישתים וכן אלו שנכנעו מבחינה מוראלית לפלישתים.

• עם ישראל שומע שמתחיל מרד בפלישתים ושלוש קבוצות שונות בעם מגיבות באופנים שונים.

  • העם - מצטרפים לשאול בגלגל. גלגל זה אינו הגלגל הידוע שליד יריחו אלא כנראה זה שליד מעלה אדומים (יהושע ט"ו, ז'): "הגלגל אשר נכח למעלה אדומים אשר מנגב לנחל".

  • איש ישראל - מתחבאים.

  • העיברים - בורחים מעבר לגבול המזרחי.

• הפלישתים מכנסים כוחות רבים, ונראה שהם פונים אל העמים שאותם כבש שאול ומזעיקים אותם מצפון והם אותו "עם כחול אשר על שפת הים". ערב רב של כוחות שמגיעים לתבוע את עלבונם.

נראה  ששאול ויונתן דוגלים בגישות שונות:

• גישתו של שאול - לא להחפז לתקיפה שאין לה סיכויים גדולים ולהעדיף להציל את מי שאפשר וכן לרתום כמה שיותר מתוך העם.

• גישתו של יונתן - לנצל כל הזדמנות שיש להכות בפלישתים.

במבחן התוצאה:

• העברים ששאול ניסה לגייס בורחים מעבר לגבול ולא מצטרפים לקרב.

• יונתן הצליח להפיח רוח בעם, אך גם גרם לפלישתים לגייס כוחות רבים אל מול ישראל.

מה שאומר ששאול לא הצליח בפעולתו, ויונתן הצליח בפעולתו לטווח הקצר. עם זאת, לא בטוח עדיין שלטווח הארוך פעולתו של יונתן תביא ניצחון ולא חלילה הפסד.

שלב ההמתנה לשמואל ולמלחמה

בנקודה זו שאול מנסה לגבש את העם וקורא לשמואל שמורה לו לחכות לו עוד שבעה ימים. הוראה שהיא תמוהה מאוד לאור הנסיבות.

העם שהרגע הצטרף לשאול ועוד מאלו שהתחילו איתו את הקרב מתפזרים (נשארו 600).

שאול לא מחכה יותר לשמואל וביום השביעי מקריב את הקורבן במטרה לגשת לקרב.

• מדוע שמואל מעמיד את שאול בניסיון הקשה הזה?

• מדוע תגובתו של שמואל היא שיש להעביר את שאול ממלכתו? האם זה לא עונש לא מידתי?

הרב מדן הופך את סדר האירועים ומציב אירוע זה בתחילת מלכותו של שאול מיד אחרי סיפור האותות. היפוך זה מסביר מדוע שאול מחכה שבעת ימים, מסביר מדוע שאול עם צבא של שלושת אלפים, אך קשה לומר שאחרי ששמואל אומר לשאול שלא תיכון מלכותו הוא יוצא למסע הכיבושים הגדול.

הרב מנשה וינר מסביר שמלחמה זו מגיעה בסוף שנות הכיבוש וכך נראה לפי פסוקי הסיכום (שמואל א י"ד מ"ז):

וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים…

כל זאת לאחר שייעוד המלכתו היה להלחם תחילה בפלישתים. ועל כן הביקורת של שמואל מובנת בהקשר הרחב. שמואל המחיש לשאול שהוא ניגש למלחמה בפלישתים מאוחר מדי, ודווקא עכשיו הוא נזכר לשמוע בקול שמואל?

ייתכן להוסיף ולומר שלשמואל הייתה ציפייה משאול לעשות משהו שונה באותם שבעה ימים.

כפי שראינו שאול אינו יוזם כמו יונתן, אלא "משחק בהגנה". שמואל ציפה ששאול ינצל את אותם שבעה ימים לרומם את העם ולהחזירם בתשובה. לדבר על ליבם ובאופן פעיל ולגבש אותם. אם היו עושים כך, ייתכן והיום השביעי היה השיא של עוצמת האומנה ששאול היה מפיח בעם.

אולם, לא כך היו פני הדברים.

הפסוקים אינם מתארים נסיום של שמואל לרומם את העם ולאחד אותם. מה שכן מתואר הוא"ויוחל שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא בא שמואל". ככל שעבר הזמן שאול הגדיל את הצפייה בעם ליום השביעי, ולכן ההגעה ליום השביעי הייתה ללא ההכנה הנדרשת אלא רק עם הצפייה. כח העמידה של העם היה שברירי מאוד, והיה קל מאוד לאכזב את העם אפילו בכך ששמואל התעכב מעט.

בנקודה זו פעולתו של שאול להקריב את הקורבן על מנת לעצור את הסחף בעם היה מאוחר מדי ולא מועיל. לא זו הדרך שבה ציפה שמואל שינהג שאול, זו לא הדרך הנכונה ומאוחר מדי.