מסכת מגילה - ד. - חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום

שני לימודים

ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. שנאמר: "אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי" (תהלים כ"ב ג') …

אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (תהלים ל' י"ג).

• מהו שורש המחלוקת בין האמוראים. מדוע כל אחד לומד את אותה ההלכה מפסוק אחר?

נראה שהמחלוקת שלהם נובעת מהסתכלות שונה על פורים.

זכרון והודיה

רבי יהושע מסתכל על מקרא מגילה בבחינת הזיכרון שבו. על כן, הוא מביא פסוק שמתאר בכי לה' ותענית. הוא מסתכל על קריאת המגילה כדבר שהוא כמו בכי ותפילה לזכר הבכי שהיה בתענית אסתר. במקרא המגילה אנו משחזרים את אותה מציאות קשה שהקב"ה גאל אותנו ממנה.

לעומת זאת, רבי חלבו ועולא רואים בקריאת המגילה בחינה של קריאת הלל והודיה. לכן, הפסוק שהם מסתמכים עליו הוא חלק ממזמור תודה לה'.

הסבה בפסח

על מנת להעמיק בסברות השונות, נביא סוגיה שלדעתנו עוסקת בשתי הבחינות הללו. הסוגיה נמצאת במסכת פסחים, בעניין הסבה בארבע כוסות (ק"ח.):

ולא פליגי הא בתרתי כסי קמאי הא בתרתי כסי בתראי. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא. אמרי לה להאי גיסא: תרי כסי קמאי בעו הסיבה דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה מאי דהוה הוה. ואמרי לה להאי גיסא: אדרבה תרי כסי בתראי בעו הסיבה ההיא שעתא דקא הויא חירות תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה דאכתי "עבדים היינו" קאמר.

הגמרא מנסה להעמיד את מצוות ההסבה רק בשתי כוסות. ישנה מחלוקת האם מדובר בשתי הכוסות הראשונות או האחרונות.

דעה אחת סוברת שיש להסב בשתי הכוסות הראשונות. הנימוק הוא, מפני שאז אנו מתחילים את סיפור יציאת מצריים (בחינת הודיה) ואנו רואים את כל ההגדה כיחידה אחת שמכוונת לסיפור הגאולה. אם כן, על אף שבהגדה מוזכרים גם דברים קשים, אנו רואים את המכלול שמכוון לסיפור הגאולה וכך אנו צריכים לחוות את ההגדה מהתחלה.

הדעה השנייה סוברת שיש לחוש בהגדה גם את הדברים הקשים שבה (בחינת זכרון) ולחוות את הקושי בחוסר הסבה. לכן יש להסב רק בחלק השני שבו מזכירים את היציאה לחירות ממש.

לילה ויום

בהקבלה לקריאת המגילה, ניתן לומר שהבחינה של ה"הודיה", רואה את המגילה כמכלול שמביא בסוף אל הגאולה, וכולה בבחינת הלל והודיה. לכן יש לקרוא את המגילה גם בלילה, כאשר מצד אחד הלילה הוא בחינה של גלות והסתר פנים, אך גם הוא חלק מהמהלך של הגאולה ולכן כבר בלילה ניתן להודות על הנס (בדומה להלל בליל פסח, שאז היה זמן שהוא לא יום ולא לילה ובו התנוצץ אור הגאולה כבר בלילה).

לעומת זאת, בבחינה של "זכרון" יש דגש על הקושי שבסיפור המגילה, ודווקא משום כך יש לקרוא את המגילה גם בלילה, על מנת לחוות גם את הצד של הקושי והסכנה שהייתה בגלות זו. לעומת זאת, הקריאה ביום מבטאת את הבחינה של הגאולה. לפי זה הקריאות בלילה וביום יחדיו מלוות את תהליך הקושי והגאולה שהם יחדיו בחינת ה"זכרון".

העיר על כך הרב מיכאל אברהם

ייתכן שאפשר בניסוח מעט שונה: אפשר לראות בקריאת המגילה, קריאה לקב"ה לגבינו היום ואפשר לראות בה הודאה על מה שהיה בעבר. זה מתאים יותר לתוכן הפסוקים שהובאו. בבחינת "לראות את עצמו" או "להראות את עצמו".