כ"א. - אוהל משכן ואוהל מת

אוהל משכן ואוהל מת

בסוכה כ"א. יש גזירה שווה בין שני עניינים הפוכים לחלוטין:

רבי יהודה אומר: כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל. מאי טעמא דרבי יהודה? יליף "אהל" "אהל" ממשכן.

כתיב הכא (טומאת מת) "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט-יד)

וכתיב התם (משכן) "ויפרש את האהל על המשכן" (שמות מ-יט)

מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם.

ננסה להסביר מה הקשר הפנימי בין הנושאים ההופכיים הללו.

רש"י על הפסוק של המשכן מסביר שמדובר על יריעות העיזים שהיו על המשכן (היריעות התחתונות).

הזוהר בפרשת תרומה (קס עמוד א) מסביר:

רזא דא: "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו" (בראשית כז טז), כגוונא דא "ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן", דהא חולקא דא אצטריך לאחזאה לבר, לנטרא ההיא דלגאו, ועל רזא דא אלבישת ליה ליעקב לבר.

הזוהר מקביל את יריעות העיזים על המשכן ליריעות העיזים על ידי יעקב (מידת התפארת) שמטרתם להגן כלפי חוץ מהחיצונים.

ניתן אם כן לומר שכמו אוהל על מת חוסם את הטומאה מלצאת, כך גם יריעות העיזים שעל המשכן מונעות מהטומאה (הכוחות החיצונים) מלהכנס.

--

נקודות קטנות נוספות:

* הדרישה של ר' יהודה (שהגמרא מצמצמת לאחר מכן) שהאוהל יעשה בידי אדם מובן, מכיוון שעניינו "לבטל" | "לחסום" את הטומאה, ולמדנו שכלי עולה מטומאתו על ידי מעשה ולא על ידי מחשבה - וייתכן שיש קשר בין הדברים.

* הגמרא דנה לר' יהודה האם אוהל נחשב אם הוא נועד כלפי חוץ (מיטה) או רק כלפי פנים. לבסוף היא מגיעה למסקנה (לפי הבנתי) שכמעט כל אוהל שמיועד כלפי חוץ יש לו שימוש גם פנימי (כמו גוף הבהמה - לכסות על האיברים הפנימיים). וזה דומה למה שאמרנו למעלה.

* בהקשר לאוהל בתוך סוכה, ניתן לומר שהישן בתוך אוהל, לכאורה לא סומך על ההגנה של הסוכה וממילא כאילו מבטל אותה בליבו - ומכאן ההבנה השניה בדברי ר' יהודה שאוהל ארעי לא מבטל אוהל קבע ולכן הוא מתיר זאת.