קרח - המניע

הקושי

כיצד יתכן שקרח שהיה עד ליציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, חטא העל ועונשו, חטא המרגלים ועונשו, המתאווים הנשרפים ועוד חשב שהוא יוכל לקרוא כעת תיגר על משה ולנצח?

ישנם שני כיוונים לענות על השאלה הזו:

1. קרח באמת חשב שיש לו סיכוי לנצח ושהצדק עמו.
2. קרח היה נואש.

הרבה מפרשים הלכו בדרך הראשונה והסבירו מה גרם לקרח לטעות.

אולם, לעניות דעתי דווקא הכיוון השני הוא הנכון.

הרבה מפרשים מנסים להסביר על איזה רקע הגיע קרח ונראה בצורה פשוטה שהרקע הוא חטא המרגלים.

העונש על חטא המרגלים הוא שכל דור המדבר ימות במדבר.

היאוש הגדול שאפף את העם הוא היה הרקע לבואו של קרח.

הנדחים

קרח ראה מגמתיות בהתנהלות מאז יציאת מצרים. מצד אחד יש כאלו שנדחים מהעם על ידי קבלת עונשים של שריפה (תבערה), מגיפה (חטא המרגלים) או ביעור הרע (חטא העגל). מאידך יש כאלו שמקודמים בתפקידים על חשבון אחרים כמו הבכורים שהוחלפו בשבט לוי.

קרח ראה שראשי שבט לוי, משה,אהרון ומרים קיבלו תפקידים והוא קיבל תפקיד שולי.

הבעיה של קרח לא היתה שהוא לא קיבל את התפקיד הכי חשוב, מכיוון שאם זו היתה טענתו, כיצד כל העדה שאיתו חשבו שכולם יקבלו גם כן את התפקיד הכי חשוב?

נראה שהוא חשב שיש כאן מעין תהליך בירור בעם שהא פחד שיוביל אותו ואחרים כמותו אל מחוץ לעם ישראל בסופו של דבר.

חז"ל אומרים שהאחים זרקו את יוסף לבור מכיוון שחשבו שהוא רודף. רבים פרשו את הדברים שהאחים חשבו שיש כאן תהליך בירור כמו שהיה אצל יצחק מול ישמעאל, ויעקב מול עשיו. האחים חשבו שגם כאן יוסף עומד לבחר והם הולכים להדחות.

הרעיון שלהם היה לזרוק אותו לבור, ואז אולי יתפנה מקומו והם ירשו את מקומו.

דהיינו, לשיטתם המשבצת של התפקיד היא העיקרית ולא מי שמאייש אותה.

בצורה דומה, חדד קרח שמתחיל בירור בעם בכלל ובשבט לוי בפרט. הוא חשב שהעיקר הוא המשבצת ולא האדם. מכאן שאם הוא יצליח להוכיח או להראות שמשה או אהרון אינם ראויים לתפקידם, אזי יתפנה המקום והוא יוכל לרשת אותם. אולם, גם אם הוא יכשל בתפיסת התפקיד, עדיין הוא ניהל מלחמה כללית על עצם תהליך הבירור.

טענתו של קרח

לאור דברים אלו ניתן להבין יותר טוב את הפסוקים המתארים את טענתו של קרח^[1]:

רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'.

יש כאן טענה כפולה:

1. כל העדה כולם קדושים (ואף אחד לא אמור להדחות).
2. מדוע תתנשאו (דווקא אתם) על קהל ה' (ובכך לדחות אחרים מהקהל).

בתשובתו של משה הוא מתייחס לעניין הבחירה, ומעמיד את העדה עם המחתות לבצע בחירה מחודשת לתפקיד הכהונה. אולם, עם זאת הוא מעיר שזו טעות, שכן תפקיד שבט לוי אינו דחייה חלילה מעבודת המקדש, אלא אופן אחר של עבודה, והם שייכים לקהל ולעובדי המשכן.

מחלוקת לשם שמים

לפי זה ניתן להבין גם את המדד שהציבו חז"ל באמרם שמחלוקת קרח ועדתו היא מחלוקת שלא לשם שמים.

המדד הוא האם המחלוקת באה לברר את האמת דהיינו את רצון ה' או לנסות לכפוף את רצון ה' לשיטה אחרת יותר נוחה למי שיותר את המחלוקת.

הדרך האחרונה היא הדרך שניסה קרח, לנסות לשנות את מציאות רצון ה' בהתאם למה שהוא חשב ורצה, והסיבה שהוא פעל כך היא בגלל שהוא חשב שאין לו ברירה ואחרת הוא ידחה מעם ישראל.

בפסוקים לא מופיע גורלו של קרח. חז"ל מספרים שהוא היה עם הבלועים ועם השרופים, אך אין הדבר כתוב במפורש בפסוקים.

לעומת זאת, אנו מוצאים בפרשת פנחס עובדה מאוד מעניינת^[2] "ובני קרח לא מתו".

ניתן לומר שבצורה ציורית שכנגד טענתו של קרח, שהוא עומד להדחות ולא תהיה לו המשכיות, מגיעים בניו וחוזרים בתשובה, והם לא מתו, הם עדות לכך שקרח טעה ויש מקום לכולם בעם ישראל. בני קרח התקדמו אחר כך וכתבו מספר מזמורים בספר תהילים ומזרעם יצא שמואל.

---

[1] במדבר ט"ז, ג'.

[2] במדבר כ"ו, י"א.