י"ג - י"ד - סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי - אף ציון כך

סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי - אף ציון כך

=================================

הגמרא בדף י"ג ובתחילת י"ד מדברת בין השאר בדין "תעשה ולא מן העשוי" בסוכה.

כמו כן היא מביאה כלל שכלי שהוכשר לטומאה על ידי מחשבה (שהחליטו להשתמש בו ככלי) יכול לצאת מגדר זה רק על ידי מעשה ולא על ידי מחשבה.

נראה שיש קשר בין שתי הגדרות הללו.

סוכה

-------

בסוכה לא מדובר במעשה "לשם סוכה" אלא ב"מעשה" סתם, לעומת פסיביות מוחלטת (כיפוף עץ כבדרך אגב כדי שיהיה סכך).

בעבר הסברנו שסוכה ישנה מותרת לפי בית הלל מכיוון שהם רואים אותה רק כהכשר מצווה, או במילים אחרות - כלי שרק הזמן של סוכות הוא שמקדש אותו. ולכן גם אם היא ישנה - כל עוד היא כלי מתאים למצווה (השראת שכינה) אז זה בסדר

טומאה וטהרה

--------------------

רש"י מסביר דבר מדהים.

מדובר על כלי שחשב עליו להיות שולחן - ולכן נהיה כלי ש"ראוי" לקבל טומאה.

אם נעץ בו איזמל (על מנת לעשות אותו נעל שגם מקבלת טומאה) אז הוא יצא מגדר "מקבל טומאה" עד שיעשה לכלי אחר שמקבל טומאה (על פי תפארת ישראל).

גם פה מספיק סתם "מעשה" אפילו שמטרתו הסופית להפוך אותו לכלי אחר שמקבל טומאה, עצם חוסר הפסיביות מוציאה אותו מגדר כלי שמקבל טומאה.

הגאון מוילנא על מצוות יישוב ארץ ישראל (מתוך "קול התור")

--------------------------------------------------------------------------------

עשה והצליח. אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה על ידי עשייה כמו שכתוב ביוסף "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון" והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי - אף ציון כך.

הנמשל כעת ברור,

הדרך במציאות ליציאה מהטומאה (גלות) ולבנות כלי להשראת שכינה, עוברת דרך תהליכים באמצע.

עצם התנועה של העשייה וחוסר הפסיביות היא שמכשירה את הכלי כדי לקבל את השראת השכינה.

במקום אחר ב"קול התור" מובא בשם הגר"א פירוש ל"בעתה אחישנה". נאמר שם שאנו מצידנו נעשה את ההשתדלות להכין את הכלי, וכשיגיע "הזמן" (בעיתה) הקב"ה יחיש את הגאולה.

בגלל חשחיבות הדברים אביא אותם בלשונו של בעל מחבר "קול התור":

רבנו ביאר את הפסוק "הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה". חז"ל חלקו בעתה אחישנה לשני אופנים, זכו אחישנה, לא זכו בעתה אך מו"ס אין מקרא יוצא מידי פשוטו אשר גם בעתה אחישנה, אכן למתי כשהקטן יהי' לאלף היינו לכשנגיע בעצמנו עד הדרגא של האלף הקטן באתערותא דלתתא, והצעיר לגוי עצום. הקטן והצעיר הוא אפרים שהוא משיח בן יוסף שתפקידו קבוץ גליות. לגוי עצום היינו ששים רבוא, אז אפילו בעתה אחישנה והיא הדרך האמצעית שבדרשת חז"ל.