כ"ט. - בכל מקום שגלו שכינה עמהן
שף ויתיב
חז"ל מספרים לנו שהשכינה יצאה לגלות עם עם ישראל ומשכנה בבית הכנסת "הוצל" ובבית הכנסת "שף ויתיב". לאחר מכן מספרים שני סיפורים סותרים לכאורה:
תניא. רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו שכינה עמהן... גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר "למענכם שלחתי בבלה" (ישעיהו מ"ג, י"ד)... בבבל היכא? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא. אמר אביי: תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא התם (=בשף ויתיב). אבוה דשמואל [ולוי] הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה שמעו קול ריגשא קמו ונפקו. רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אתיא שכינה ולא נפק. אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה. אמר לפניו: רבונו של עולם, עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי? אמר להו: שבקוהו!
מצד אחד מספרים שבגלל השכינה ששרתה ב"שף ויתיב", אביי היה הולך להתפלל שם. מצד שני מספרים שאבוה דשמואל ולוי היו יושבים בבית הכנסת וכשהגיעה השכינה הם יצאו!
מדוע היה צורך לצאת מבית הכנסת כשהשכינה הגיעה?
מדוע מלאכי השרת ניסו להבעית את רב ששת?
נינוה
מטיעונו של רב ששת ניתן להבין את כל העניין. רב ששת אמר "עלוב ושאינו עלוב, מי נדחה מפני מי?". אנו מוצאים טיעון זה פעם נוספת בחז"ל בטיעונם של אנשי נינוה, כפי שמופיע בתענית ט"ז. :
"ויקראו אל אלהים בחזקה" (יונה ג', ח') - מאי אמור? אמרו לפניו: רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי?
לאחר שאנשי נינוה שמעו את הגזירה הקשה שמגיעה עליהם והבינו שמידת הדין מתוחה, הם התכסו בשקים וצעקו "עלוב ושאינו עלוב… מי נדחה מפני מי?"
נראה מכך שהדרך להינצל ממידת הדין הוא להיות עלוב.
השראת שכינה
ניתן לומר שהגמרא מדברת על שני סוגי השראות שכינה.
השראת שכינה אחת, עניינה היא קבלת התפילה בבתי הכנסת המרכזיים הללו שהם היו לב האומה באותה התקופה.
השראת השכינה השניה שהגיעה עם קול רגש גדול, הגיעה כאשר הדין היה מתוח על עם ישראל. בעת כזו, מידת הדין הגיעה לשפוט את העם. לכן כאשר מידת הדין הגיעה למרכז היישוב שהיה בבית הכנסת, יצאו האמוראים מבית הכנסת. רב ששת שלא יצא, אמר את טענת "עלוב ושאינו עלוב…" ובכך ניצל ממידת הדין.