ארבע שהן חמש
הבן החמישי
ידועים דברי הרבי מלובאוויטש על הבן החמישי שלא הגיע לסדר, והרב שרקי אומר שבכוס החמישית כנגד אליהו הנביא פותחים את הדלת ומצפים שאליהו הנביא ישיב לב אבות על בנים ויביא אתו את הבן החמישי.
לעניות דעתי, הבן החמישי הוא זה שקורא את ההגדה וכעת יש בידו את הבחירה, איזה בן הוא רוצה להיות.
ניתן להמשיך עם העיקרון הזה ולומר שישנם ארבע לשונות של גאולה כאשר כולנו מצפים לקיום המלא של הלשון החמישית של "והבאתי" לארץ ישראל.
ארבע נהרות
בספר בראשית מתוארים ארבעת הנהרות כאשר כולם יוצאים מנהר נעלם אחד שלא מוזכר. לפי תיאור ארבעת הנהרות נראה שגן עדן ממוקם בארץ ישראל. הפרת והחידקל מצפון ולעומתם הגיחון והפישון מדרום.
נראה שלעתיד לבוא יתגלה הנהר החמישי שיצא מקודם הקודשים, על פי נבואת זכריה :
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
טעמי המצה
ניתן לומר שגם במצה ישנם ארבע טעמים וטעם חמישי שאליו אנו מצפים.
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים – זכר לעבודה הקשה שהייתה במצרים. המצה היא הלחם שהם אכלו מקוצר זמן תוך כדי עבודתם.
זכר למצות שנאכלו עם קורבן פסח ("על מצות ומרורים יאכלוהו") או כמו האפיקומן שהוא זכר לקורבן פסח עצו (לחלק מהדעות).
"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם" – מראה את גדלות האמונה של עם ישראל שיצאו לדרך על אף שלא הייתה להם צידה ואוכל.
"כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" – מראה את גדולתו של הקב"ה בכך שגאלם בצורה כל כך מהירה (מפני שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה וכו').
הטעם הנוסף רמוז במסכת קידושין:
עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן.
הכוונה כמובן ל"עוגות מצות כי לא חמץ" דהיינו המצות שהוציאו בני ישראל.
אם כן, המצות הם זכר למן שירד לבני ישראל במדבר.
טעם המן
כידוע, טעם המן היה לפי האוכל אותו. כל טעם שהיו רוצים שיהיה בו היה.
כיצד הדבר עבד?
מכיוון שלמן לא היה טעם משל עצמו, כאשר האוכל אותו כיוון לטעם מבויים הוא בעצם יצר בעצמו את הטעם החדש ונתן אותו במן.
ניתן לומר שתפקידו של המן (ושל המצה) היא לחנך את האדם לזנוח את ההשפעות מבחוץ וליצור נביעה פנימית שהיא אשר תיתן את הטעם המקורי והחדש במאכל.
הגדרת החירות היא בעצם על אותו עקרון. האדם נהיה עצמאי והוא מפתח יכולת ליצור ולחדש דברים מעצמו ולא להיות רק מושפע מבחוץ.
חג המצות
אם כן, הטעם החמישי של המצה הוא הטעם של "חג המצות". כאשר התורה מתייחסת ליום הראשון של פסח היא קוראת לו "חג הפסח" ולכך יש את "ליל הסדר". אולם ישנם גם את שאר שבעת ימי החג שנקראים "חג המצות" ועניינם הוא חינוך האדם להיות בן חורין. הצפייה היא שאדם יוכל לאכול את המצה שהיא בעצם חסרת טעם ולתת בה טעם מעצמו, ממש כפי שהיה עם בני ישראל בעת שאכלו את המצות שהכינו ולאחר מכן את המן עצמו.