כ"ט: - ראש חודש טבת שחל בחול
מחלוקת רבי יצחק ורב דימי
נחלקו בעניין קריאת התורה בראש חודש חנוכה שחל ביום חול. כיצד יש לחלק את הקריאה בין ארבעת הקרואים:
איתמר. ראש חודש טבת שחל להיות בחול.
אמר רבי יצחק: קרו תלתא בראש חודש וחד בחנוכה.
ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא בחנוכה וחד בראש חודש.
אמר רבי מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא, דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
אמר רבי אבין: כוותיה דרב דימי מסתברא, מי גרם לרביעי שיבוא? ראש חודש! הלכך רביעי בראש חודש בעי מיקרי.
מאי הוי עלה?
רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש. ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה. והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, וראש חודש עיקר.
מצד אחד תדיר עדיף, ולכן יש להקדים את קריאת ראש חודש. מאידך, ראש החודש הוא שגרם להוספת הקרוא הרביעי, ולכן היה מן הראוי לתת את הקרוא הרביעי דווקא לראש חודש. ממש כפי שבדרך כלל הקרוא האחרון בשבת ראש חודש הוא של ראש חודש.
שורש המחלוקת
שורש המחלוקת הוא האם ראש חודש וחנוכה עומדים זה כנגד זה, ואז התדיר קובע, או שהם לא חייבים לעמוד זה כנגד זה, ואז ניתן את הקריאה הנוספת למי שגרם לה, ראש החודש.
לבסוף קבעו להלכה שראש חודש עיקר ושלושת הקרואים הראשונים הם של ראש חודש. אולם, לא כתוב מדוע בחרו בדעה זו על פני האחרת.
כאשר ישנם סברות בגמרא לכאן ולכאן ולבסוף קובעים הלכה כצד אחד ללא נימוק, נראה שיש נימוק נוסף שלא מופיע בגמרא במפורש שבעקבותיו הכריעו את ההלכה לצד מסוים.
מהו הנימוק שיכול להכריע את הכף?
ירושלמי
בירושלמי (פרק ג' הלכה ה') נוסף לדיון סברה נוספת הדוחה את הנימוק של "מי גרם לרביעי שיבוא":
בר שילמיא ספרא שאל לרבי מנא: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת. ולא שבעה קרויין אינו, אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.
אמר ליה: והדא שאילתיה דספר (=זוהי שאלת תלמיד חכם).
בשבת ראש חודש שחל בחנוכה, ישנם שבעה קרואים, ולא העלנו על דעתנו לקרוא ברביעי את קריאת ראש חודש. למרות שלפי סברתו של רבי מנא בירושלמי ורבי אבין בבבלי, היינו אומרים שמכיוון שה"רביעי" הגיע בגלל ראש חודש, היה ראוי לקרוא בו את קריאת ראש החודש.
הסיבה שאין אנו אומרים זאת, מפני שהיחס אל הוספת הקרוא היא כ"סימן" ולא כ"סיבה". לכן, בשבת שיש שבעה קרואים, זהו סימן שזו הקריאה העיקרית והשאר נלווים אליה (בסוף הקריאה). כך בראש חודש חנוכה שחל ביום חול, הקרוא הרביעי מגיע בגלל ראש חודש וזהו סימן שזוהי הקריאה העיקרית ולכן היא העיקר.
נראה לומר שגם בבבלי זוהי הסברא שהובילה לקביעת ההלכה שראש החודש עיקר ו"אין משגיחין בחנוכה".