כ"ח: - קדושת בית כנסת אצל תלמידי חכמים
אין ניאותין
הגמרא מביאה ברייתא שמדברת על קדושת בית הכנסת. בין השאר היא אומר ש"אין ניאותין" בבית הכנסת. מפרש רש"י:
ואין ניאותין - ואין מתקשטין לתוכו ואין מטיילין שם.
על כך אומר רבא:
חכמים ותלמידיהם מותרין. דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי "בי רבנן"? "ביתא דרבנן".
מפרש רש"י:
מאי בי רבנן - למה קורין בתי מדרשות "בי רבנן"? לפי שביתם הוא לכל דבר.
קושיות
מדוע שחכמים יהיו יוצאי דופן? הייתי מצפה שדווקא חכמים יכבדו יותר את בית הכנסת.
ההוכחה של רבא היא מדברי רבי יהושע בן לוי לגבי בית מדרש. כיצד ניתן ללמוד כך לבית הכנסת?
יש שרצו לומר שהלימוד הוא בדרך של וחומר שכן קדושת בית מדרש חמורה מקדושת בית כנסת. קשה לומר זאת שכן רבא סובר ההפך (כ"ו: רב פפא משמיה דרבא).
מובן מדברי רבי יהושע בן לוי מדוע בית המדרש הוא ביתם של חכמים שלומדים בו, אך מה הקשר לבית הכנסת שבו מתפללים? הקל וחומר לא שייך פה שכן יש פה לכאורה שני מישורים שונים!
הירושלמי
הירושלמי (מגילה פרק ג', הלכה ג'):
אמר רבי יהושע בן לוי: בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם.
משמע שרבי יהושע בן לוי דיבר גם על בתי כנסת! שגם הם נקראים "בי רבנן".
ניתן לומר שגם אלו הדברים בבבלי, אלא שהפרשנים קבעו ש"בי רבנן" בלשונו של רבי יהושע בן לוי הןא דווקא בית המדרש. יתכן שגם בגרסת הבבלי צריך להסביר שרבי יהושע בן לוי דיבר גם על בית כנסת.
הדברים מתבהרים מדברי הברייתא עצמה שאומרת:
אבל קורין בהן ושונין בהן.
משמע מכאן, שלומדים גם בבית הכנסת.
בית כנסת ובית מדרש
אם כך מה ההבדל בין בית כנסת לבית המדרש?
בבית המדרש יושבים בשורות ויש דיון שמעלים וכולם דנים בו, מעין בית מדרש חי.
בבית הכנסת, יש לימוד עצמאי באופן פרטי, בו אנשים קוראים ושונים, אך אין דיון פומבי וכדומה.
אם כן, חכמים הם אלו שבית הכנסת הוא הרבה יותר מבית תפילה בשבילם. הוא גם בית לימוד, וכך יש להם שייכות אליו כמו אל בית. לכן ההלכות המיוחדות נוגעות דווקא לחכמים.
שאר העם, השייכות שלו היא רק כבית תפילה, ולכן הכבוד שהם צריכים לנהוג בו הוא כבית תפילה.