האם בני ישראל ישבו בסוכות במדבר

הקדמה

התורה גילתה לנו מהו טעם ישיבת הסוכה^[1]:

בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם.

הטור הכניס את הנימוק להלכה ויש שאומרים שמשמע מכאן שיש מצווה לכוון בישיבת הסוכה את הכוונה הזו המופיעה בפסוקים.

בגמרא ישנה מחלוקת בכוונת הפסוק (סוכה י"א:):

ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.

לפי דעתו של ר' אליעזר מובן מה היה הנס הגדול שלשמו אנו יושבים בסוכות. אך לפי ר' עקיבא איזה נס מדובר פה שבגללו אנו גם צריכים לשבת בסוכות? רק בגלל האילוץ הטכני של הדבר שבגללו ישבו אבותינו בסוכות, לכן גם אנו צריכים לדורות לשבת בסוכות שבוע במשך כל שנה ושנה?

נראה שגם ר' עקיבא מקבל את דברי ר' אליעזר, שהקב"ה השגיח על אבותינו במדבר ועטף אותם בענני הכבוד. אלא שלדעתו הסוכות שאנו עושים הם זכר לסוכות שעשו אבותינו ממש. האדם הפשוט שישב בסוכה לא ראה את ענני הכבוד מעל שמגנים עליו ומספקים לו את כל צרכיו. הדבר היה נסתר בעיניו. לדעתו זה היה נורמלי שאדם נמצא במדבר, שם סכך מעל הראש והרוח לא מעיפה אותו, השמה לא קופחת יותר מדי. בעצן השגחת ה' התגלתה לכאורה, בסוכות הממשיות שעשו האנשים, על אף שהאמת היא שהקב"ה עטף אותם מעל לכל הסכך בענני הכבוד והוא זה שדאג שהסוכות יתנו מענה לכל צרכיהם במדבר.

סוכות במדבר

השאלה הגדולה היא האם בני ישראל חגגו את חג הסוכות במדבר, ואם כן, לזכר מה ישבו בסוכות במדבר?

הרב אלעזר מגרמיזא (ספר הרוקח סי' ריט) כותב שכל עוד שהיו במדבר, עד כיבוש וחלוקת הארץ, היו תחת ענני הכבוד. אך "כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות (סוכות מלחמה). ומטרת הישיבה בסוכות נועדה להזכיר שנלחמנו על הארץ, ולא קבלנו אותה רק בירושה מהאבות.

הרב המבי"ט (בית אלקים, שער היסודות פרק לז), כותב שזו היתה כונת התורה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג), כי לא נצטוו זו מיד, כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר". במדבר ישבו בענני כבוד, ונצטוינו לשבת אח"כ בסוכות ממש. הסוכות הממשיות הם הסוכות הארץ ישראליות, והם הם ענני הכבוד. הם "צילא דמהמנותא".

הילקוט יוסף^[2] מביא שיטות נוספות שסוברות שמצוות הישיבה בסוכה התחילה רק בכניסה לארץ.

צילא דמימנותא

ברצוני להציע כיוון נוסף שהביא הבן שלי, דביר קופל.

כפי שאמרנו, במדבר עצמו ייתכן וענני הכבוד הרוחניים כלל לא היו נראים בעיני בשר ודם. מי שנולד במדבר וגדל לתוך מציאות הנס, לא ידע להעריך את הניסים הגדולים שהיו לו. ייתכן ואף הוא לא היה מודע לרב הניסים.

נראה שעל כן, גם מי שהיה במדבר היה זקוק לחג הסוכות ולישיבה בסוכה, עם התוספת של הכוונה המיוחדת. ההבנה שהישיבה שלו בסוכה במדבר ללא פגע רע וללא מפריע היא לעצמה נס גדול והיד ההשגחה העליונה. גם דור המדבר היה זקוק ל"רענון" הזכרון פעם בשנה, על מנת להבין שהוא חי בתוך נס.

אנו רואים בימינו, ימים של אתחלתא דגאולה, כשעם ישראל שב לארצו, כאשר אנו מוקפים באויבים אכזריים והקב"ה עושה לנו ניסים מדי יום ושומר עלינו. גם במציאות ניסית זו יש אנשים שגדלו לתוך המציאות הזו ולא יודעים להעריך אותה.

חג הסוכות בא ומזכיר לנו שבהתחלה היינו חסרי כל, היינו במדבר ושם הקב"ה שמר עלינו. לאחר שבוע של רענון הזכרון, השיבה לבית מקבלת מימד אחר של מודעות להכרת הטוב לקב"ה, ומעין שיעור אמונה לכל דור ודור.

על שם העתיד

אבי מורי הוסיף נדבך על הפירוש של הבן שלי ואמר את הדברים הבאים.

לשון הפסוק הוא "למען ידעו דורותיכם" בלשון עתיד. נראה שאמנם במדבר לא היתה סיבה לשבת בסוכות ממש בסוכות. הסיבה שלשמה היה צורך בכל זאת לשבת בסוכות הוא למען הדורות הבאים שישבו גם כן בסוכות והם ידעו על ידי כך שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים ועשה להם ניסים במסע במדבר.

---

[1] ויקרא כ"ג, מ"ב - מ"ג.

[2] סימן תרכ"ה - מצוות עשיית סוכה.