ז. - הכעס והתרנגול

ואימת רתח? אמר אביי: … כי חיורא כרבלתא דתרנגולתא וקאי אחד כרעא… בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי

הבן איש חי בספרו בן יהוידע מסביר היטב את עניין התרנגול:

… מפני שהתרנגול רמז לגבורה… ולכן סימן זה של עת דין נעשה בתרנגול. ולכן הסימן הוא דקאי אחד כרעא להורות על שליטת הדין… ושמאל כנגד הגבורה…

התרנגול שעומד על רגל אחת (מידת הגבורה ללא החסד) מרמז למידת הגבורה ששולטת באותו רגע שהקב"ה כועס. אך בהמשך מסביר הבן איש חי שהכרבולת שהופכת מאדום ללבן מבטאת את ההפך:

שבאותו הרגע שהוא זעם ודין קשה, העולם מתקיים על ידי הארת הרצון העליון ששם הוא סוד הלובן העליון כנודע...

יש כאן תיאור מופלא שדווקא כאשר מידת הדין הקשה שולטת בעולם, ואי אפשר לקיים את העולם על פי מעשה האדם, כי מי יצדק לפני הקב"ה. דווקא אז העולם מתקיים ממקום יותר עליון, שהוא "הרצון העליון" שלא תלוי בבחירת האדם.

בראש השנה, יום הדין, מתרחש תהליך שכזה ודווקא אז אנו מתפללים שהקב"ה ימשיך לנו חיים ממקור עליון זה. וכנגד זה עומד בלעם בסוגייתנו ומנסה לנתק את השפע העליון הזה כדי לגרום לרעה. אך הקב"ה לא יעזוב חסדו מעמו ולא יפן לעצת הרשע.