ט. - ויהי בחצי הלילה

ויהי בחצי הלילה

ישנה מחלוקת לגבי סוף זמן אכילת מצה. רבי עקיבא - עד הבוקר. רבי אלעזר בן עזריה - עד חצות. הגמרא מקבילה זאת למחלוקת אחרת בפירוש הדרשה "ואכלתם אתו בחפזון" - עד שעת חפזון.

ר' אלעזר בן עזריה סבר… חפזון דמצרים.

רבי עקיבא סבר… חפזון דישראל… הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום. שנאמר: "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה". אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב.

פשט הגמרא מתארת שיציאת מצרים התחילה בחצות הלילה בחפזון מצרים להוציא את בני ישראל והסתיימה בבוקר בחפזון אחרוני ישראל לצאת. מכאן שורש המחלקת האם יש לאכול את קרבן הפסח עד חצות הלילה, חפזון מצרים, או עד הבוקר, חפזון ישראל.

לרב יואל בן נון (במאמרו "גאולה לפי חוקי הטבע לשיטת ר' עקיבא") יש פירוש מעניין שמאחד את השיטות ואומר שבאותו לילה מיוחד בחצות הלילה נהיה בוקר, ולכך רומז המזמור "קרב יום שהוא לא יום ולא לילה", מה שגם מסביא את אמירת ההלל בליל פסח ועוד.

מכאן ההבנה של הסוגיא יכולה להיות מוארת באור אחר. יוצא מכאן שאותו תיאור מקרה יכול להוביל לשתי מסקנות שונות לגבי ההלכה בפסח דורות. שכן שורש המחלוקת כעת הוא האם מחשיבים את אותה נקודת זמן של החפזון / יציאה ממצרים כיום או כלילה.