ל"ב. - הניגון שבלימוד
הקורא בלא נעימה
הגמרא אומרת:
ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'" (יחזקאל כ', כ"ה).
מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא "משפטים לא יחיו בהם" קרית ביה? אלא כדרב משרשיא. דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, עליהם הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".
מה החשיבות של הנעימה והזמרה?
הרבי מליובאוויטש כותב באגרת (אגרות הקודש ח', ב'רנא):
לימוד התורה מוכרח שיהיה קשור ברגש הלב. הן בשעת הלימוד - וכמרז"ל "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים", וגם קודם הלימוד. שזהו ענין ברכת התורה בתחילה, היינו להרגיש בחביבותה ויוקר ענינה עד שיקבע הדבר בלבו.
לפי דברים אלו, הנעימה נועדה לעזור להפנים את הדברים.
משמעות
רש"י מפרש:
נעימה - כגון טעמי המקראות.
בנדרים ל"ז: רב אמר "ויבינו במקרא - זה פיסוק טעמים" ועל כך אומר הר"ן:
שעל ידיהן אדם מבין המקרא כפי תנועת הטעמים.
ספר האשכול (מהדורת אוירבך, הלכות סדר הסדרים של כל השנה, פרק כ'):
שעל ידי טעם שהוא הניגון בקול יודע ומבין בפסוק עצמו מה שצריך לחבר או לפרוד מתיבה שאצלו.
ניתן לומר על פי זה, שעניין הנעימה היא להטעים את הדברים על מנת שיובנו בצורה הנכונה.
אפשר ללמוד מכך לחיים, שאדם צריך לשים לב לא רק לתוכן דבריו אלא גם לנעימה שלהם, מפני שדווקא הנעימה היא זו שגורמת לאנשים להבין את הדברים בצורה הנכונה או חלילה המוטעית.
ייתכן לומר שזה גם העומק של הפירוש השני לפסוק של שני תלמידי חכמים שישבו בעיר אחת ולא היו נוחים זה לזה בהלכה. כל זה נבע מתוך שדיברו אחד לשני בנעימה לא נעימה.