כ"ו - חולה לעומת מצטער

חולים ומשמשיהן פטורים מהסוכה אבל "מצטער" פטור הוא ולא משמשיו - מה ההבדל?

--

תחילה נסביר את עקרון המפתח שמלמדנו הריטב"א לגבי שומרי גינות:

בסוכה כ"ו. מופיע ששומרי גינות ופרדסים פטורים מהסוכה (בין ביום ובין בלילה). למה?

הריטב"א מסביר בכוונת אביי ("תשבו כעין תדורו"):

"כי בזמן שרגילין לשבת בבתיהן חייבין בסוכה. שומרי פירות... שאין רגילין לבוא לבתיהם כלל. ופרכינן: 'וליעבדו סוכה התם!', אמר אביי: 'תשבו כעין תדורו' וכיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה."

הריטב"א מחלק את הנושא לשניים:

1. החיוב לעשות סוכה הוא רק כשמתקיים הציווי: צא מדירת קבע לדירת ארעי. ואילו שומרי הגינות אינם נמצאים בבית הקבע שלהם ולכן לא חל עליהם החיוב.

2. אם תגיד שיעשו בכל מקרה שם סוכה. ואז נאמר שהם יצאו מבית הקבע האמיתי שלהם וכעת הם יושבים בסוכה (במקום בעמדת השמירה). על כך מגיע תרוצו של אביי "תשבו כעין תדורו" וכן תירוצו של רבא (אי אפשר לשמור כך - וממילא הוא טרוד או שמא אין דרך דיור בכך).

--

כעת נסביר את "החילוק" בין "חולה" ל"מצטער".

חולה - לא יכול לקיים "לצאת מדירת קבע". מצטער - לא יכול לקיים 'תשבו כעין תדורו' בסוכה עצמה.

חולה - מחלתו לא נובעת דווקא מהסוכה וכמו כן אינו יכול לקיים את הכלל של "צא מדירת קבע" בגלל שבעקבות מחלתו הוא כבר לא נחשב כ"דייר קבע" (גם לא בביתו האמיתי - שכן הוא הולך לפעמים לבית חולים לטיפולים או לבית הבראה כנהוג בזמנם - משנה ברורה בשם רבנו מנוח).

לעומת זאת "מצטער" הכוונה דווקא בגלל הסוכה - במקרה כזה מדובר על אדם שחייב בסוכה - אלא שיש כאן פטור ספציפי בגלל שהוא מצטער. במקרה כזה המשמשים יש להם דין של חייבי דיור (ממש כמו המצטער בלי ציעורו) והפטור הממוקד חל רק על "המצטער" עצמו.