בהעלותך - אלדד ומידד

האספסוף

מיד בתחילת מסעות בני ישראל מהר חורב, אנו נפגשים בבעיות[1]:

ויהי העם כמתאננים רע באזני ה’ וישמע ה’ ויחר אפו ותבער בם אש ה’ ותאכל בקצה המחנה... והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר... ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...

ניתן לראות את השוני בין שני המקרים הצמודים. המתאוננים נשרפו מיד ואילו הטיפול באספסוף היה יותר מורכב ודרש מינוי של שבעים הזקנים. מדוע?

לכאורה, ההבדל בין המקרים בולט בפסוקים.

המתאוננים ישבו בקצה המחנה בצורה מבודדת, ולכן לא הייתה בעיה לכלות אותם ולסיים בכך את הבעיה. לעומתם, האספסוף התערבו בעם וככל הנראה השפיעו על עוד שכבות בעם[2].

שבעים הזקנים

מינוי שבעים הזקנים שהגיע לפי פשט הפסוקים כתגובה לאספסוף שזרע פירוד בקרב העם. תפקיד שבעים הזקנים להלך כנגד רוחו של כל אחד בעם ישראל ובכך להנהיג אותם בצורה הטובה ביותר.

אולם ברגע שמתברר שישנם שני אנשים שמתנבאים באופן "עצמאי" מתעורר לחץ מצדו של יהושע[3]:

וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה. ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם. ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם.

רש"י מסביר את הסיטואציה[4]:

... ונכתבו כולם נקובים בשמות וע"י גורל לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה אין שבט שומע לי ליפחות משבטו זקן אחד. מה עשה? נטל ע"ב פתקין וכתב על שבעים זקן ועל שנים חלק וברר מכל שבט ושבט ששה והיו ע"ב אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי מי שעלה בידו זקן נתקדש ומי שעלה בידו חלק א"ל המקום לא חפץ בך.

תגובתו של משה "המקנא אתה לי?" אינה מובנת. נראה ששני האנשים שמתנבאים מתנגדים לאותם שבעים זקנים ולא למשה! כפי שרש"י מביא שהם הוצאו מתוך שבעים ושניים הזקנים שנבחרו.

אולי מכאן דרשו חז"ל שאלדד ומידד התנבאו שמשה מת ויהושע מכניס לארץ, אך ברצוני להציע יישוב אחר בדרך הפשט.

סנהדרין

מופיע במסכת סנהדרין[5]:

מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד? שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" ומשה על גביהן.

אולם אנו מוצאים שלוש פעמים במשנה שישבו דווקא שבעים ושניים זקנים בהרכב הסנהדרין[6].

כמו כן, מופיע במלבי"ם הסבר למספר 72 האותיות באבני החושן בהקשר לסנהדרין[7]:

על ידי התומים ידע לכוין אמתת המשפט ברוח הקודש, לכן נחרתו על החושן שמות בני ישראל להורות על אחדותם על ידי אהרון. ונכתב עמהם גם כן שמות האבות ושבטי ישורון שהיה ע"ב תיבות כנגד הסנהדרין שהיו שבעים ומשה על גביהם וה' בקרב אלוהים ישפוט.

ניתן לראות את הרכב הסנהדרין מושלם לשבעים ושניים על ידי משה והקב"ה שמשרה שכינתו עליהם.

בצורה שכזו, ניתן להסביר שכנגד אלדד ומידד שהוצאו מכלל שבעים ושניים הזקנים, נכנסו משה והקב"ה. לכן, כאשר הם מתנבאים בצורה "עצמאית" ניתן לחשוש שהם מתנגדים לאותם שניים שנכנסו במקומם ולא כנגד שבעים הזקנים הקיימים!

ניתן לקרוא את פליאתו של משה בצורה שונה מהטעמים המסורים בידינו[8]:

ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם.

"מי"[9] זהו כינוי לקב"ה כמו "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"[10]. וניתן לומר שמשה הבין שביקורתו של יהושע הייתה בעקבות יציאתם של אלדד ומידד לכאורה כנגד משה וה'.

התיקון

בקריאה מדוקדקת של הפסוקים ניתן לראות שדווקא באירוע זה התרחש תיקון הנכון לחטא האספסוף.

כנגד האספסוף שיושב "בקרבו" של העם, נבחרה הנהגת שבעים הזקנים שיוצאים אל אוהל מועד שמחוץ למחנה. אולם, בתוך המחנה נשארים שני אנשים ומתנבאים ולכאורה בכך הם מערערים על סמכות כל ההנהגה שנבנתה הרגע. אולם משה מסביר שזווית ראיה זו היא מוטעית.

הנהגת העם לא צריכה ללכת במנותק מהעם אלא ביחד עם העם.

כפי שה' מאציל מרוחו על הזקנים, כך ה' מאציל מרוחו על כל עם ישראל. והאמת תצא מבין שניהם. לכן כתגובה לדברי יהושע[11]:

ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל.

משה אוסף אל המחנה את זקני ישראל ומחבר את ההנהגה הרוחנית לעם, לא כהנהגה מנותקת מהעם. אלא כהנהגה שהולכת יד ביד עם העם, ומבינה שהאמת תצא רק מהרוח המאחדת בין שניהם ולא המפרידה[12].

כנגד האספסוף שזרע פירוד בעם, כעת משה והזקנים נאספים אל המחנה ולחבור אל העם ואל אלדד מידד שמתנבאים בתוך המחנה עצמו.

השורש "סף" מורה על מצב ביניים שלא ברור אם הוא מתייחס לפנים או לחוץ. כמו סף הדלת ששייכת לפנים ולחוץ. או רשי תיבות של סוד ופשט (פנים וחוץ) ועוד. אלא שלפעמים הסף משמש כמפריד ולפעמים כמחבר.

מרים

הביטוי המיוחד שיהושע משתמש בו "אדוני משה כלאם" מזכיר את הביטוי שנאמר לגבי מרים:

ויאמר אהרן אל משה... אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו... ויאמר ה’ אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים.

פעולת הכלימה שייכת למי שמבודד מחוץ למחנה. וכך רצה יהושע לעשות לאלדד ומידד. אך כפי שמרים נאספה לבסוף למחנה כך משה והזקנים נאספו אל המחנה לאדד ומידד.

זהו שיעור חשוב שהעם למד, וכפי שההנהגה נאספה אל העם, כך גם העם חיכה למרים עד שתאסף אליו.

------

[1] במדבר י"א, א' – ט"ז.

[2] כעת לא רק "העם" חוטא אלא גם הטובים שבעם "בני ישראל". עיין רש"י על אתר.

[3] במדבר י"א כ"ז – כ"ט.

[4] במדבר י"א, כ"ו. ד"ה "והמה בכתובים".

[5] סנהדרין ב.

[6] זבחים פרק א משנה ג; ידים פרק ג משנה ה ופרק ד משנה ב.

[7] מלבי"ם שמות, פרשת תצוה, רמזי בגדי הקודש.

[8] במדבר י"א, כ"ט.

[9] בשם החותן שלי, הרב דן קולמן: נאמר בתהלים נ"ח, ב' "האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם". אלם בגימטריה 71, כנגד הסנהדרין. אך בלי שהקב"ה יהיה על גביהם איך הם ידברו צדק? רק כשמוסיפים את האותיות י-ה ל"אלם" אזי בקרב אלקים ישפוט.

[10] ישעיה מ' כ"ו. על פי פירוש הזוהר, כגון בתיקוני זוהר (תיקונא תשע וארבעין, פ"ה עמוד ב').

[11] במדבר י"א, ל'.

[12] נראה שזה סוד המספר ע"ב שאליו מכוון המלבי"ם בו הוא מחבר בין עם ישראל, אבני החושן (השראת השכינה), והסנהדרין.