כ"ו. - תפילות אבות תקנום
ברכות כ"ו. - תפילות אבות תקנום
מאת: יעקב קופל
הסוגיא בברכות
הסוגיא בברכות מתארת שתי דעות לגבי מקורם של שלושת התפילות, שחרית מנחה וערבית[1]:
איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום.
רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום.
תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי.
תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא:
אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" ואין עמידה אלא תפלה שנאמר "ויעמד פינחס ויפלל".
יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו".
יעקב תקן תפלת ערבית ,שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם" ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".
תפילת אברהם
הפסוק שממנו למדים שאברהם תיקן את תפילת שחרית מופיע לאחר שאברהם נשא את תפילתו על סדום, ואף על פי כן היא נהפכה[2]:
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'.
הפעולה שאברהם אבינו מבצע היא "וישכם" והתיאור של המקום הוא "אשר עמד שם" בלשון עבר וחז"ל לומדים על תפילת אברהם דווקא מהמילה "עמד". אם כן, מתי היתה העמידה/תפילה שעליה מדובר?
בפעם האחרונה שאברהם דיבר עם הקב"ה מופיע הביטוי[3]:
...ואברהם עודנו עמד לפני ה'.
מדובר בעת שהמלאכים עזבו את אברהם וכעת הוא פונה לה' להתפלל על אנשי סדום.
לאירוע זה יש תיארוך של השעה, כפי שמופיע בתחילת הפרשה[4]:
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום.
חז"ל[5] מסבירים ש"כחום היום" זה שש שעות ביום.
אם כן יוצא שאם עמידה היא תפילה, אזי העמידה המקורית של אברהם היתה בעצם בתחילת זמן תפילת מנחה.
הגמרא ביומא[6] מגדירה במפורש מהו זמן תפילתו של אברהם אבינו:
אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.
רש"י מסביר שמדובר על "תפילת הערב שלו":
צלותיה דאברהם - תפלת הערב שלו (יעב"ץ – רצונו לומר המנחה).
מכי משחרי כותלי - חומות הפונות למזרח, שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן, ובתחילת שבע שעות, שהחמה באמצע הרקיע בראש כל אדם אינה עושה עמוד, אלא תחתיהן משחירין אותן הכתלים לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו, ומיצל חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת, מההיא שעתא נוטים צללי ערב, וקרוי ערב.
תפילת יצחק
הפסוק שממנו למדים שיצחק תיקן את תפילת מנחה מופיע רגע לפני שרבקה נפגשת איתו:
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים.
התזמון של תפילת יצחק כתובה במפורש "לפנות ערב", אלא שביטוי זה עצמו לא ברור די צרכו.
ניתן להבין אותו שהוא מדבר על הזמן הסמוך לשקיעה (מנחה קטנה), ואפשר להבין שמדובר על הזמן שבו השמש מתחיל לפנות לכיוון מערב (מנחה גדולה – שש וחצי שעות).
מדברי רש"י ביומא שהבנו לעיל אפשר להשליך לעניינינו שהכוונה באמת לזמן מנחה גדולה וכך באמת מסביר הרש"ש.
הביטוי "לפנות ערב" מופיע רק פעם נוספת בהקשר טהרת בעל קרי[7]:
והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה.
רש"י:
והיה לפנות ערב - סמוך להערב שמשו יטבול שאינו טהור בלא הערב השמש.
כאן רש"י מדבר במפורש על הזמן שלפני שקיעה, ובאמת כך מסבירים רב המפרשים לעניין הטובל.
אולם רבינו חננאל מפרש[8]:
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. וזו השיחה היא תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו. ואמר לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערב. ובאותה העת מתחילין הכתלים שבמזרח להשחיר.
וכן שם בריטב"א:
והא דאמרינן מכי משחרי' כותלי היינו מתחלת שבע שהוא חצי היום שהשמש עומד בחצי השמים והכותלים המערבים שהשמש זורח בהם בשחר משתחררים בתחלת חצי היום ונפקא לן מדכתיב לפנות ערב כשהשמש פונה למערב שזהו בתחלת חצי היום.
הגר"א על תיקוני זוהר (תיקון י"א):
לפנות בל כו' - ר"ל זהו לפנות ערב לפנות ערב רב מישראל שמתחילין לשלוט מחצות היום ומן המנחה...
ניתן לומר בפשטות שהכוונה בביטוי "לפנות ערב" הוא לטווח הזמן הרחב שנמצא בין פניית השמש לצד מערב ועד השקיעה, וזמן תפילתו של יצחק אבינו היה אי שם באמצע.
תפילת יעקב
הפסוק שממנו למדים שיעקב תיקן את תפילת ערבית מופיע בתיאור בריחתו מפני עשו[9]:
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא.
"בא השמש" זוהי תיאורה של השקיעה.
רש"י:
כי בא השמש - היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם כי בא השמש משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם.
מדברי רש"י לא ברור אם לדעתו התפילה הייתה לאחר בא השמש או לפניה.
מפשט הפסוקים משמע שקודם הייתה ה"פגיעה" (תפילה) כשעוד היה יום ורק לאחר מכן השמש שקעה[10].
כך באמת מסבירים התוספות[11] בהסתמך על הגמרא בחולין[12]:
"ויפגע במקום" - כי מטא לחרן, אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי? כד יהיב דעתיה למיהדר, קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. כד צלי, בעי למיהדר, אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד "בא השמש".
משמע במפורש שיעקב קודם התפלל ורק לאחר מכן השמש שקעה[13].
תפילת האבות
יוצא שכל האבות התפללו תפילת מנחה שהיא התפילה החשובה ביותר והבסיסית ביותר.
אברהם התפלל תפילת מנחה מוקדמת, יעקב התפלל תפילת מנחה מאוחרת ואילו יצחק התפלל תפילת מנחה אי שם באמצע.
אם כן, מה פירוש הביטוי "תפילות אבות תיקנום"?
האבות תיקנו את עניין התפילות השונות.
אברהם תיקן את עניינה של תפילת שחרית שמבטאת את הצפייה מהיום החדש העולה, ממש כפי שאברהם אבינו צפה על חורבן סדום וציפה לרגלי משיח שיבואו בעקבותיו[14] (ובאמת משם יצא לוט שמצאצאיו הגיע דוד המלך).
יצחק תיקן את תפילת המנחה שעניינה היא הפניה לה' דווקא במרכז היום מתוך העיסוק הגשמי בחיים. המנחה מבטאת את אמירת התודה כנגד עניינו של הערב רב שמבטא את הערבוב וכפיות הטובה (כפי שמופיע רבות בתלונותיהם במסעי בני ישראל במדבר).
יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית שעניינה האמונה בה' גם בלילה כשחשוך, "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות".
חז"ל באו ותיקנו בפועל את הזמן של התפילות כנגד הקורבנות, אך עניינן של התפילות נשאר כפי שקבעו לנו אבות האומה.
כך ניתן לומר שמחלוקת ר' יוסי בר' חנינא ור' יהושע בן לוי אינה מחלוקת חזיתית, ובעצם הם משלימים זה את זה.
תפילות אבות תיקנום אך חז"ל קבעו את הזמן כנגד התמידין.
אילו הם בדיוק דברי הרמב"ם[15]:
...אמנם חובת התפלה עצמה היא מן התורה כמו שבארנו [עשה ה] והחכמים סדרו לה זמנים. וזהו ענין אמרם [כו:] תפלות כנגד תמידין תקנום. כלומר סדרו זמניה בזמני ההקרבה...
[1] ברכות כ"ו: .
[2] בראשית י"ט כ"ז.
[3] בראשית י"ח, כ"ב.
[4] בראשית י"ח, א'.
[5] ברכות כ"ז.
[6] יומא כ"ח:
[7] דברים כ"ג י"ב.
[8] יומא כ"ח:
[9] בראשית כ"ח י"א.
[10] כך מפרשים גם "דעת זקנים מבעלי התוספות והנצי"ב בפירושו "העמק דבר".
[11] ברכות כ"ו ד"ה "יעקב תקן תפילת ערבית".
[12] חולין צ"א:
[13] המהר"ל ב"גור אריה" על התורה מנסה להעמיד אוקימתא שמדובר שיעקב רק רצה להתפלל אך הפועל הוא התפלל רק לאחר שקיעת החמה, אך הדברים אינם מסתדרים בפשט הגמרא.
[14] על פי שיעורו של הרב מנשה וינר.
[15] ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה י'.