בהעלותך - זיכוי אהרון

בסוף הפרשה ישנו תיאור של חטא מרים ואהרון:

• מדוע אהרון לא נענש? ישנו מדרש בבבלי שבת צ"ז. ששם מתואר שאהרון נצטרע לרגע ונתרפא. עדיין קשה מודע הקלו בעונשו בסדרי גודל לעומת מרים?
• ר' יונתן אייבשיץ בספרו "חסדי יונתן" לוקח מדרש שנאמר לגבי כהן גדול שחטא וכן לגבי קרבן שנקרב שלא לשמה ומנסח מדרש חדש ככל הנראה:

נאמר על הכהנים "והתקדשתם… כי קדוש אני" (קדושים), מה אני בקדושתי אף כהנים לעולם בקדושתן.

• תירוץ נוסף נאמר באבות דר' נתן פרק ט':

ויחר אף ה' בם וילך. מה תרצה לומר "וילך"? מלמד שנסתלק מאהרון ודבק במרים מפני שלא היה אהרון עסקן בדברים אבל מרים שהיתה עוסקת בדברים מיד נענשה יותר.

• הרב קוק בעין איה על שבת צ"ז.

אף כי יש יחש לאיזה מזג גופני עם כל הסתרה שכלית רוחנית… ושבשביל כך בא העונש הגופני כדי למרק כל ענין של מקצת סיג, שהיה עד כה חוצץ לשעה את האורה הגדולה של הופעתה של הכרה קדושה זו מלהיות מופעת בנשמותיהם הקדושות של קדושי עליון אלה, אהרן ומרים. אבל לפי ענינו של קדוש ה' אהרן, לא היה ראוי גם בתור רמז על הענין הגופני לבא, כי אם מצד שלילתו, כלומר שפנה מצרעתו… והשלילה הזאת, היא מתאחדת עם שלילתו של החסרון הגופני של מרים ג"כ, שבאה ע"י פיוסו של אהרן ותפילתו של משה "אל נא רפא נא לה".

הרב קוק מסביר שאין כאן שאלה של שוויון בעונש מצד הקנס שבו, אלא צריך לבחון אותו מצד התיקון שבו. דרך התיקון המתאימה למרים היתה צרעת ולאהרון היתה שלילת הצרעת (ומתוך כך שהיה צריך לבקש רחמים על מרים).

• דביר קופל (הבן שלי) העלה סברה שיתכן ועמדה לאהרון זכות קודמת שהיתה לו. הזכות היא עמידתו של אהרון לפני משה בחטא העגל ולקיחת האחריות על עצמו "ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" (שמות ל"ב, כ"ד).
• אני חשבתי בעניותי בכיוון של דביר, שבפעם הראשונה שאהרון פוגש את משה לאחר המינוי בסנה כתוב פסוק מדהים "וראך ושמח בליבו", לא היתה לו שום קנאה על המינוי של משה, וייתכן שזכות זו היא שעמדה לו כדי למנוע ממנו מלהינזק בעונש הצרעת.