נחש העמוני

ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד ויאמרו כל אנשי יביש אל נחש כרת לנו ברית ונעבדך. ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל.

• ממתי מתחיל האיום של נחש העמוני? שכן אנחנו רואים בנאום של שמואל שיבוא בפרק הבא שהוא מתאר (י"ב, י"ב): "ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלך עלינו". משמע שהסיפור התחיל יותר מוקדם.

• מה רצה נחש לעשות "בנקור לכם כל עין ימין"? משודע לעשות מעשה משונה שכזה?

מלבי"ם

"ויעל נחש העמוני". כפי הנראה התקנא נחש על שהמליכו ישראל מלך, ורצה לתגר בו מלחמה, לכן עלה על אנשי יביש גלעד, כי בני בנימין לקחו נשיהם (אחר מעשה של פלגש בגבעה) מבנות יביש גלעד, ומסתמא התישבו שמה מבני בנימין, כי את אנשי יביש הרגו והבנות ירשו נחלת אבותיהן, ולכן עלה עליהם באשר הם משפחת המלך ומחותניו: "כרת" "לנו ברית". הוא ברית אהבה ושלום ובשכר זה נעבדך.

המלבי"ם מעלה שתי נקודות:

• אנשי יבש הם מבני בנימין. שכן לאחר סיפור פלגש בגבעה שם נלחמו ישראל באנשי יבש שלא באו למלחמה ולבסוף חיתנו את בני בנימין עם נשות אנשי יבש גלעד שנשארו.

• נחש רצה להתנקם בישראל על שהמליכו להם מלך עצמאי, ולכן ניסה לפגוע בחוליה החלשה שקשורה למשפחת שאול, מבני בנימין שישבו ביבש גלעד.

הרב יאיר מוסיף ואומר ש"עין ימין" רומזת על כך שהפגיעה קשורה לכך שהם מבנימין.

הרב יאיר מוסיף ואומר שעם ישראל נלחם כבר בעבר בבני עמון בימי יפתח. על כן, יתכן שכעת יש נקמה על אותו הקרב.

מדוע הסכים נחש לתת לאנשי יבש גלעד זמן להתארגן?

• הוא רצה לגרור למלחמה את כל ישראל, ולכן הדבר ישרת את המטרה שלו.

• הוא רצה להשפיל אותם ולייצר פחד, והוא הניח שאף אחד לא יבוא לעזרתם והשפלה הזו תתרום למטרתו.

שאול

• האם יש הבדל בתגובתו של שאול משאר השופטים? במה תגובתו שונה מתגובתו של יפתח?

יפתח דאג לכאורה לשבט שלו, וכפי שנלחם נחש, הוא נלחם אחר כך בבני אפרים. הדאגה לכלל ישראל לא התבטאה לכאורה במעשיו.

לעומת זאת, שאול מחבר את כל ישראל להציל עיר ספר נידחת מתוך הבנה שהם חלק מעם ישראל.

ניתן לראות הבדל נוסף בתגובה שלאחר המלחמה. תגובתו של יפתח היתה להנקם משבט אפרים. לעומת זאת שאול חונן את בני הבליעל ושומר על אחדות העם.

נחש רצה לפגוע באחדות העם ובסוף הקרב שב גמולו בראשו "ויהי הנשארים ויפוצו ולא נשארו בם שנים יחד".

הכלי יקר (הרב שמואל לניאדו - יצא מארץ ישראל בעצת ר' יוסף קארו כדי להנהיג את קהילת ארם צובא,  שם מונה לראש הרבנים) כותב:

ויעל נחש וכו' - ליבי אומר לי שמאנשי יבש גלעד קצת מהבני בליעל שאמרו מה יושיענו זה… ועל ידם התפרסמה מעלת שאול ונתחזקה מלכותו בישראל. ומה נעים שנאמר שכיוון שהם או זולתם דברו לשון הרע, הביא השם יתברך נחש העמוני ששמו נחש, שיפרע מבעלי לשון הרע בצער אותם. יהיה על דרך "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים על כי דברו באלהים ובמשה".

פלגש בגבעה

ניתן למצוא מספר הקבלות בין הסיפור שלנו לסיפור פילגש בגבעה.

יש כאן תיקון לסיפור פילגש בגבעה.

שם עם ישראל חש בושה על המעשה הנפשע בעם ישראל, ויצא למלחמת אחים.

כאן עם ישראל מרגיש חרפה מהאיום של נחש מלך בני עמון.

בשני המקומות התעורר רגש הגאווה הלאומית ודרש נקמה.

אך ההבדל העקרוני הוא שבפילגש בגבעה זו הייתה מלחמת אחים וכאן יש מלחמה בשביל האחים. בני עמון רצו לפגוע באחדות של עם ישראל ובסוף אצלם לא נשארו שניים יחד.

נזכיר בנקודה זו את טרומפלדור. טרומפלדור נפל בתל חי כי הלך לשם לעזור כאשר הצרפתים קיבלו את האיזור שנקרא אצלנו 'אצבע הגליל' והיו בו רק ארבעה יישובים. הרוב המוחלט בהנהגה באותה תקופה חשב שצריך לנטוש את המקום הזה. טרומפלדור  טען שאין נוטשים נקודה עברית כי "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו". כדוגמה אישית הוא הלך להיות המפקד שם, ובזכות קרבנו ובזכות האנשים שהתחנכו על דבריו 'טוב למות בעד ארצנו' זכינו לחבל הארץ הזה על שפע המעיינות והנחלים שלו שהיוו מקור מים נצרך למדינת ישראל כולה למשך שנים.

בזמנו הראינו שאהוד בן גרא (שופטים ג') מגיע מבנימין (כפי ששאול מגיע מבנימין) ומבחינת ציר הזמן מיד אחרי פילגש בגבעה. אהוד מחזיר את האמון בשבט בנימין ומחבר אותו חזרה לעם ישראל. מה שמבטא זאת שהוא איטר יד ימינו (חסרון בבנימין) וקושר את החרב על ירך ימין מה שמבטא את החיבור חזרה של שבט בנימין לעם ישראל באמצעות המלחמה. ייתכן שהביקורת על שאול "ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה?" הייתה מאנשים שלא רצו להמליך עליהם מישהו מבנימין.

בצורה דומה כתב הזוהר על לידת בנימין (ויצא קנ"ה ע"ב - מתורגם על פי פירוש ה"מתוק מדבש"):

… נקרא "בן אוני" לפי שחשבה שהולידה אותו למטה בעולם הפירוד, ואז נשארו רק י"א שבטים למעלה באצילות, לכן מה שכתוב "ואביו קרא לו בנימין" שפירושו בן ימין, כי הקדושה נתכנתה בשם ימין, לפי שנתעלה למעלה בעולם העליון באצילות, כי כשנאבד יוסף, בנימין השלים את מקומו…

היקף המלחמה

שאול לוקח למלחמה בבני עמון "ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף". החלוקה של בני ישראל לעומת יהודה מזכירה את תחילת ספר שופטים ואת פילגש בגבעה (כמו כן "כאיש אחד" מזכיר את אותה מלחמה). לדעתי (י.ק) מדובר על אותה ההמלחמה ועל כך הרחבתי בשיעורים לספר שופטים. על כל פנים, מדובר על צבא גדול מאוד יחסית למלחמה בעמון.

הרב יאיר, וכן שמעתי מהרב מדן, אומר שהמלחמה בעמון כללה כיבושים נוספים.

אולי ניתן לומר שהיו בריתות בין העמים השכנים, ולכן המלחמה בעמון התגלגלה למלחמה איזורית, וייתכן ששאול ראה כי טוב והמשיך במסע הכיבושים ו"ניקוי" האיזור.

התיאור של הכיבושים מופיע בפרק י"ד פסוק מ"ז:

ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע.

מדובר פה על מלחמה כוללת בכל האיזור המזרחי והצפון מזרחי של הארץ. לכך נתווספה מלחמת פלשתים עליה מסופר בפרק י"ד ושם מופיע הסיכום. כאשר נלמד את מלחמת פלשתים נדבר מדוע הסיכום הכולל הזה מופיע דווקא שם.

ישנה הרחבה נוספת בדברי הימים א' ה' י':

ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים ויפלו בידם וישבו באהליהם על כל פני מזרח לגלעד.

ונראה שזו אותה המלחמה המתוארת בהמשך (פסוקים י"ט - כ"ב):

ויעשו מלחמה עם ההגריאים ויטור ונפיש ונודב. ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלוקים זעקו במלחמה ונעתור להם כי בטחו בו… כי חללים רבים נפלו כי מהאלוקים המלחמה וישבו תחתיהם עד הגלה (=בבל).

חיבורים בעם

מול מלחמת פילגש בגבעה הייתה לכאורה על מנת לדחות את שבט בנימין מישראל, מגיעה המלחמה הזו למען עיר ספר של עם ישראל משבט בנימין. לערבות ההדדית הזו מגיעים כל ישראל וזו מעלה גדולה (וכך גם מפרש הרב מדן).

הראינו כבר קודם את ההשוואה למעשה אהוד בן גרא שהחזיר את האמון של העם בשבט בנימין באמצעות המחלחמה, ולכל זאת נחבר את דברי מדרש שמואל על דרישתו הראשונית של נחש:

רבי לוי ורבי סימון ורבנין, רבי לוי אמר אלו הקלעים והקשתים שבישראל, שהן מחמד עיניהם של ישראל… ורבי סימון אמר אלו סנהדרין של ישראל שהן גלגל עיניהם של ישראל… ורבנין אמרי זה ספר תורה. אמר להם נחש העמוני הביאו לי ספר תורה ואעקרה מתוכה לא יבא עמוני.

אלו שלושה מעגלים ששאול מצליח לחבר חזרה לעם ישראל.

• הקלעים והקשתים - אלו בני שבט בנימין, כפי שמופיע בפילגש בגבעה "קולע באבן אל השערה ולא יחטיא" וכן בהספד דוד על יהונתן "קשת יהונתן" וכן עוד מקורות המתארים את הייחודיות של שבט בנימין בשימוש בקשת. כפי שהסברנו עד כה, שאול מחבר אותם חזרה לעם ישראל.

• סנהדרין - כפי שראינו, העם מאבד את האמון בזקנים מלמדי התורה בעם, כאשר היחס לבני שמואל הוא קצה הקרחון. ראינו גם כן את יחסו של הנער שכלל אינו מכיר את המנהיג שעובר מעיר לעיר ללמד תורה והוביל את העם למלחמה בפלישתים, הלא הוא שמואל. הנער קורא לו "הרואה" כעושה מעשה ניסים והעילוינו סברה שגם שאול התחיל את דרכו כמו רבי עקיבא שהייתה לו ביקורת על תלמידי החכמים בדורו. שאול מחבר תא העם חזרה לשמואל וממילא לכלל נושאי התורה שמורים הוראה בעם.

• ספר תורה.. לא יבוא עמוני - נוסף על היחס לתלמידי החכמים, שאול העלה את המורל הלאומי וממילא על הצורך להתנתק מהתלות הכלכלית והתרבותית מהאומות מסביב.

הוסיף על כך דובי ולצ'ר. בתחילה שאול ניתח את הבקר לנתחים, ובדומה היה בסיפור פילגש בגבעה. אולם, בסוף כתוב "ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה'". שלמים שמחברים שמים וארץ ומבטאים את השלום.