תיאור הפתיחה

מתארים לנו שקיש אבי שאול גיבור חיל, אך תיאור זה לא נאמר על שאול הבן.

לעומת זאת כתוב על שאול:

בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם.

במה הוא טוב מכולם? לכאורה בפשט מדובר על המראה.

• מדוע ולמה מגדלים אתונות? זוהי לא חיה כשרה ואם הכוונה למשא, לכאורה החמור עדיף.

רוכבי אתונות

פגשנו כמה פעמים אתונות בתנ"ך.

חלק מהמתנות שיעקב מביא לעשו הם אתונות, יוסף מביא ליעקב עשרה חמורים ועשר אתונות וכמובן האתון שבלעם רוכב עליה. אצל האישה השונמית (מלכים ב', ד') שהולכת לאלישע אחרי מות בנה, רוכבת על אתון.

חז"ל התייחסו לנאמר בשירת דבורה מצאנו - רוכבי אתונות צחורות (עירובין נ"ד.):

תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב "רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין (שופטים ה', י').
רוכבי אתונות - אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.
צחורות - שעושין אותה כצהרים.
יושבי על מדין - שדנין דין אמת לאמיתו.

נראה שהאתון יותר עדינה, זהירה ונוחה לרכיבה מאשר החמור ששימושו יותר למשא. לכן, המכובדים שהיו פחות מורגלים ברכיבה, העדיפו את האתון שיותר קלה לרכיבה.

מכך מובן ההקשר של האתון אצל בלעם. גם בגלל מעמדו (שהוא ניסה ליצור לעצמו) וגןן שבגלל זהירותה היא נזהרה מאוד מהמלאך שעמד בדרך. גם דברי האתון לפי הפשט מתבהרים לפי זה "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" (במדבר כ"ב, ל') - האתון עד כה לא סיכנה את בלעם מעולם ותמיד הזהירה אותו איפה שצריך ולא לחינם.

ייתכן שמשפחת שאול גידלה את האתונות לצורך השכרה שלהם לבעלי המעמד באיזור. ייתכן לומר (אבל לא מחוייב) שההיכרות של משפחת שאול מתוקף תפקידם זה עם בעלי המעמד הוביל לפחות את שאול מסלידה מבעלי המעמד הגבוהה ומסביר אחר כך את ההתנגדות הראשונית שלו להצטרף ולהיות אחד מבעלי המעמד הזה. ייתכן שהם לא היו בעלי דרך ארץ או השאירו רושם לא חיובי על שאול.

אם כנים הדברים, סיפור זה מזכיר את סיפורו של רבי עקיבא כשעוד נקרא רק עקיבא (פסחים מ"ט:):

אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי - "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".

בכתובות ס"ב: מתארים מה התכונה החשובה שראתה בתו של כלבא שבוע ברבי עקיבא:

רבי עקיבא רעיא (=חתן) דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי.

התוספות מקשה ממקור אחד על האחר ומתרץ:

והא דאמר … "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", משמע דלא הוה מעלי! איכא למימר -  דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים, אלא משום שהיה סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן. והיו תלמידי חכמים שונאים אותם (=את עמי הארץ) … אבל מכל מקום שומר מצות היה.

רבי עקיבא סלד מצורת ההתנהגות של תלמידי החכמים שפגש ומכך הגיע התנגדותו לתלמידי החכמים.

הסברה שאני מעלה שייתכן שכך היה גם עם שאול.

אחת הדוגמאות של חז"ל לענווה של שאול היא בכך שנהג בנערו כשווה לו (תוספתא ברכות ד', ט"ז):

שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענווה, שנאמר "פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו" - שקל עבדו בו (=השווה את עבדו אליו).

בחינה נוספת של האתון היא בדמיון לחמור המבטא את החומר. ראינו שהתיאור של שאול הוא "בחור וטוב", תיאור חיצוני. כאשר משלחים מישהו אחרי האתונות, לוקחים את שאול והנער. ניתן ללמוד מבחירה זו על עולם המושגים של שאול באותו השלב.

בהמשך נראה את התהליך השלם ששאול עובר מרועה אתונות ובקר לאחד המלכים החזקים היו לעם ישראל. ראשיתו של התהליך היא בסיפור האתונות, אך מהר מאוד נראה איך שמואל מגדל אותו להיות מלך.

מספר הערות

• נראה שלא מדובר בהרבה אתונות ולכן נשלחים לכך שני אנשים, שאול ונערו.

• האם מביאים לנביא כסף?

  • הרב מנשה וינר שליט"א מסביר, שלכאורה אם הפניה היא לצורך טובה אישית, מן הראוי להביא משהו לנביא.

• מה קשור פלישתים? הרי שמואל בפרק ז' ניצח אותם. נראה שעברה תקופה לא קטנה, ופלשתים חזרו להתעמר בישראל. לפי זה כאשר זקן שמואל, גם הניצחון על הפלשתים התערער.

האם שאול הכיר את שמואל

בפרק ז' ראינו ששמואל מכנס את "כל ישראל" למלחמה וניצחון על הפלשתים, לאחר מכן הוא מסתובב בין הערים ושופט אותם. לאחר מכן מופיע סיפור משפט המלך, ונראה שאין איש שאינו מכיר את שמואל.

אולם כאשר הנער של שאול מדבר על שמואל, שמו של שמואל נעלם מהשיח (פסוקים ו' - י'):

ויאמר לו הנה נא איש אלקים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בוא יבוא… ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש…. לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה וילכו אל העיר אשר שם איש האלקים.

כיצד ייתכן שהם לא הכירו את שמואל?

נראה לומר שהנער הוא זה שאינו מכיר את שמואל בשמו. ייתכן והוא אינו ישראלי בכלל, ייתכן והוא עסוק בענייני האתונות ואינו מכיר את שמואל. גם לפי הפירוש שאמרנו שאתונות היו כלי הרכב של המכובדים, נראה ששמואל לא שכר את שירותם (פשט נוסף ל"ואת חמור מי לקחתי?" בנאום שמואל י"ב, ג') והם הכירו רק מכובדים אחרים.

על כל פנים, לפי הסבר זה ייתכן מאוד ששאול הכיר את שמואל בשמו, אך מכיוון שלא היו ליד עירו המקורית של שמואל הוא לא הבין שדברי הנער מכוונים לשמואל עצמו.

מכאן ניתן לספר את המשך הסיפור בשני כיוונים. כיוון אחד יוצא מנקודת הנחה שמראהו של שמואל לא היה ידוע לשאול. במקרה זה כששאול מגיע לעיר הוא נתקל בשמואל ושואל אותו איפה "הרואה", בלי לחשוב שמולו עומד שמואל וייתכן שהוא הוא הרואה.

כיוון שני יוצא מנקודת הנחה ששאול הכיר את שמואל במראהו, אזי שאלתו של שאול מקבלת גוון שונה. הנער תיאר מישהו בעל יכולות חיזוי מיוחדות - "כל אשר ידבר בא יבוא". לעומתו, שאול שהכיר את שמואל, ראה בו מנהיג צבאי ורוחני ולא אחד שעוזר לאנשים למצוא אתונות. לפי פירוש זה יש כאן דגש על הפער שבין תפיסת הנער וכנראה חלק גדול מהעם את שמואל ובין התפיסה של שאול את שמואל.

שיחת נשים

שאול מגיע אל העיר והנערות שהוא פוגש מאריכות בדיבורם. חז"ל מביאים שלושה הסברים לדבר (ברכות מ"ח:):

רבי נתן אומר: ... וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן.
ושמואל אמר: כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב: "משכמו ומעלה גבוה מכל העם".
ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.

הרב קוק (בספרו "עין איה") כדרכו מסביר שאין כאן מחלוקת אלא שלושה לימודים ששאול היה צריך לסגל לעצמו באותו המפגש:

• הלימוד הראשון הוא שיש צורך למלך שמתעסק בענייני הכלל גם להסתכל על האזרח הקטן והפרטין הקטנים ואת זה ניתן ללמוד מרמת הפירוט שמופיעה בדברי הנשים.

• הלימוד השני הוא שכמלך עליו להתייחס גם לצד החיצוני מפני שהוא מייצג את העם כולו.

• הלימוד השלישי הוא חוק ההגבלות שמתחם ומבדיל במקרה הזה בין הנהגת שמואל ולהנהגת שאול. הכלל הזה הוא הנסיון העיקרי שיגיע לשאול בהמשך כאשר הוא ידרש להעביר את מלכותו לדוד.