הבן הרשע ומכות מצרים

ארבעת הבנים

אנו קוראים בהגדה על ארבעת הבנים והיחס שכל אחד צריך לקבל.

יוצא דופן מכולם הוא הבן הרשע, שנראה שהיחס שהוא מקבל משפיל למדי:

רשע מה הוא אומר? "מה העבודה הזאת לכם?" (שמות י"ב, כ"ו) לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעקר. ואף אתה הקהה את שניו ואמר לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות י"ג, ח') - לי ולא לו! אילו היה שם, לא היה נגאל.

היינו מצפים שההדרכה תהיה להחזיר את הבן הרשע בתשובה. לעומת זאת, הדרך המוצעת היא להקהות את שיניו, שזה בעצם לסתום את פיו, ולומר לו שהוא לא שייך לסיפור הגאולה.

לעניות דעתי, צריך לפרש זאת בצורה הפוכה. הרשע מצד אחד מגיע לסדר, אך מצד שני מוציא את עצמו מן הכלל על ידי אמירה מתריסה.

ההתנהגות המוצעת היא "להקהות את שיניו" ועל ידי כך להפסיק את הדיבור המתריס ולהשאיר את הנוכחות שלו בסדר. אמנם אומרים לו שאם היה שם לא היה נגאל, אך משאירים אותו בסדר הנוכחי. הציפייה היא שהרשע יבין מעצמו, תוך כדי סיפור יציאת מצרים שמגיע לאחר מכן, שהוא רוצה להצטרף לעם ישראל ואז הוא יבצע את החזרה בתשובה. המעכב היחידי הוא אם כן, הדיבור המתריס. ברגע שמסירים את מעטה הציניות, יש לרשע סיכוי לחזור בתשובה.

מכות מצרים

בהגדה אנו מוצאים מחלוקת משולשת לגבי כמות המכות שקיבלו המצרים:

ר' יוסי הגלילי אומר: מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות? …

ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות…

ר' עקיבא אומר: מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של חמש מכות...

ההסבר הפשוט של המחלוקת הוא שר' יוסי מקבל את העובדה שכל מכה היא יחידה אחת. על כן, במצרים לקו עשר ועל הים פי חמש - חמישים. לעומתו, ר' אליעזר סובר שכל מכה במצריים היתה מורכבת מארבע מכות, ור' עקיבא סובר שכל מכה במצרים היתה מורכבת מחמש מכות.

ברצוני להתמקד בשיטת ר' עקיבא וממנה ניתן יהיה להבין את שאר הדעות (במאמר זה לא אסביר את שאר הדעות, ומי שמבין את הנקודה לעומק יוכל להשלים את החסר מעצמו).

ר' צדוק מסביר^[1]:

והעשר מכות הם היו נגוף למצרים ורפוא לישראל ועליהם אמר רבי עקיבא שכל אחד מהם היה כלול מחמש גם כן כנגד ה' כחות הנפש שהם מד' אותיות הוי"ה וקוצו של יו"ד... ולקו נ' מכות. ובקריעת ים סוף אף לריה"ג לקו נ' מכות... על ידי שזכו לחמשים שערי בינה וכמו שנאמר "וחמשים עלו בני ישראל".

היסוד שבו משתמש ר' צדוק הוא שכל מכה למצרים היתה "רפואה" לישראל. דהיינו, כל מכה למצרים קידמה מבחינה רוחנית את עם ישראל (אולי בגלל התגלות ה' שטבועה במכה ואולי מפני שישראל למדו מכך מוסר לעצמם).

כל התנאים מסכימים שקריעת ים סוף היא בסוד החמישים (כפולות של חמישים). ולפי מושגי עולם הפנימיות, חמישים מבטא את חמישים שערי בינה. חידושו של ר' עקיבא הוא שכבר ביציאת מצרים הגיעו ישראל לחמישים שערי בינה שנקרא גם עולם החירות.

בעל ה"אמרי אמת" מפרש בצורה ייחודית את הפסוק המדבר על רשע אחר שהוא עד זומם^[2]:

"והיה אם בן הכות הרשע" (דברים כ"ה, ב')... המלקות צריכים להביא בינה בלב הנלקה… זהו "והיה אם בן הכות" כענין שכתוב "ולבבו יבין ושב ורפא לו", הרי באמת המשיכו עליו בינה ממקום גבוה… ע"י הקריאה בשעת המלקות המשיכו עליו רחמים... איכא "ונקלה אחיך לעיניך - כיון שלקה הרי הוא כאחיך", כיון שלקה הרי כבר עברה הסומקא ע"י הבושה וההכנעה ומעתה הרי אחיך לעיניך הוא, מעכשיו הוא כבר כאחיך לעורר עליו חסד ורחמים שהוא בחינת ליבון עוונות...

בעל ה"אמרי אמת"^[3] מסביר שהמילה הייחודית "בן" רומזת למידת הבינה. העד הזומם מקבל מלקות שאמורות להעלות את הנלקה לשער הבינה, הלא הוא שער התשובה (כידוע שהתשובה יסודה במידת הבינה). על הרשע להבין ולתת אל לבו לחזור בתשובה. לאחר תהליך זה הוא נקרא "אחיך" ונמצא במדרגה אחרת.

בצורה דומה ניתן לדרוש את "הקהיית השיניים" לבן הרשע, כתהליך שאמור לעבור הבן על מנת לחזור בתשובה שלמה.

מופיע בספר "טללי חיים" על פסח^[4] שכל אחד מהבנים הוא כנגד מידה אחרת, והבן הרשע הוא כנגד הבינה.

הנה סוד הדבר הוא, שהרשע דווקא מגלה את הסגולה הגנוזה בישראל… ויש לדעת יסוד גדול מאוד, שהנה בהגלות נגלות אור הבינה הרי שממש כל רשעי ישראל חוזרים בתשובה… הרי שאף הוא שב להיות קרוב לה' וחוזר בתשובה…

ר' עקיבא ומשה רבינו

ר' צדוק מסביר שעניינה של שבת הגדול היא "התשובה"^[5]:

… דתשובה בא על ידי יראה וכמו שנדרש (ע"ז יט.): "אשרי איש ירא את ה'" - שעושה תשובה כשהוא איש וכתיב "ולבבו יבין ושב" - דבינה תשובה עלאה, והיינו שנעשה כזכיות… וכמו שנאמר: "אז תבין יראת ה'" - כשנכנסת היראה למעמקי הלב… והוא הדעת שער הנ' מנ' שערי בינה. וזה נגלה רק לבעלי תשובה ועל זה אמר... דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא כו' שמשה רבינו לא ידע מרע כלל ולא קלקול. מעולם. מה שאין כן רבי עקיבא שאמר כשהייתי עם הארץ (פסחים מט ע"ב) לו נגלה שער הנ'...

גדולתו של ר' עקיבא נבעה מכך שחזר בתשובה ועלה למדרגה עליונה מזו של משה רבינו שתמיד היה בצדקותו.

לפי ההסבר שהבאנו לענין שורש המחלוקת בענייני המכות, יוצא שר' עקיבא הוא זה שאומר שביציאת מצרים עם ישראל הגיע לשער הנ'. לפי ר' עקיבא כבר בשלב זה עם ישראל עשה תשובה שלימה שהביאה אותו לשער הנ'.

[1] פרי צדיק, מאמרי פסח ז'.

[2] אמרי אמת, פרשת "כי תצא".

[3] וכן המהר"ם בפירושו לתורה.

[4] פרק "ארבעה בנים".

[5] פרי צדיק, שבת הגדול, ב'.