פרק ו' - חזרת הארון למחנה ישראל
מאת: יעקב קופל

חזרת הארון למחנה ישראל

הפלישתים מחזירים את הארון אל מחנה ישראל על גבי עגלה רתומה לפרות. על גבי הארון הם מוסיפים מתנות (פרק ו', י"א - י"ב):

וישמו את ארון ה' אל העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחוריהם. וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאל וסרני פלשתים הולכים אחריהם עד גבול בית שמש.

מה קורה כאשר הארון מגיע לבית שמש? (פרק ו', י"ג - י"ד)

ובית שמש קוצרים קציר חיטים בעמק וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות. והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמוד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו עולה לה'.

האם יש בפסוקים רמז לבעיה כלשהי בתגובת ישראל? לכאורה לאו דווקא.

בחז"ל יש כמה וכמה ביקורות על תגובתם.

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה

"ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם" וגו' -
מהו "כי ראו בארון ה'"?
רבי אבהו ור' אלעזר,
חד אמר: קוצרים ומשתחוים היו,
וחד אמר: מדברים דברים יתרים היו,
מה אמרו? 'מאן אמריך דאמרית? ומאן פייסך דאיפייסת?'
[=מי הרגיז אותך שהתרגזת? ומי פייס אותך שהתפייסת?]
ר' לוי אמר: נכפפה היריעה שעל הארון וראו בו.

בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשם ר' אבא:
למה לקו אנשי בית שמש? על ידי שהיו מליזין בארון.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אילו תרנגולתו של אחד מהם אבדה, היה מחזיר עליה כמה פתחים להביאה,
וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו?
אם אין אתם משגיחים עליו אני אשגיח עליו!

על כל פנים, לפני שהפסוקים מתארים את העונש שקיבלו אנשי בית שמש, יש תיאור נוסף (פסוקים ט"ו - י"ח):

והלוים הורידו את ארון ה' ואת הארגז אשר אתו אשר בו כלי זהב וישמו אל האבן הגדולה ואנשי בית שמש העלו עולות ויזבחו זבחים ביום ההוא לה'. וחמישה סרני פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא     ואלה טחורי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם לה' לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד     ועכברי הזהב מספר כל ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון ה' עד היום הזה בשדה יהושע בית השמשי.

קשה לומר שתיאור הקרבת הקורבנות הוא פירוט של הנאמר מקודם, שכן נאמר שהקריבו רק את הפרות, ואילו כאן מדברים על עולות וזבחים רבים. ומצד שני, קשה לומר שהדברים נעשו ברצף, שכן ארון השם כבר הורד פעם אחת ומדוע יש להוריד אותו שנית?

על כן נראה שתיאור העונש שמגיע בהמשך, שייך מבחינת סדר הזמנים, בין התיאור של הראיה הראשונית ובין התיאור השני של ריבוי הקורבנות.

בהתחלה הארון הגיע ואנשי בית שמש התייחסו אל כך באדישות ולא נתנו מעצמם כלום (מה שאומר שהם גם לא חזרו בתשובה), אלא הקריבו את הפרות שהגיעו עם העצים של אותה עגלה עצמה שנשאו (אפילו קרשים לא הביאו מעצמם).

לאחר מכן היתה המכה הגדולה, ורק אז אנשי בית שמש העלו עולות וזבחים לה'.

כמו כן, מוזר שדווקא כעת החליטו לתאר בפירוט את מניין העכברים והטחורים שהביאו הפלישתים. ייתכן כפי ששמעתי בקריאתו של ד"ר חגי בן ארצי, שהיה שם מעין טקס הצגת פרסים. כל טחור ועכבר שהוציאו הרימו אותו והקהל הריע בקול. היתה שמחה גדולה של ניצחון על הפלישתים.

כיצד יכלו לשמוח בניצחון שאינו שייך להם, וייתכן שאינם ראויים לו?

ראו בארון ה'

כעת מגיע תיאור העונש (פסוק י"ט):

ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש ויתאבלו העם כי הכה ה' בעם מכה גדולה.

הרב מדן מסביר שחמישים אלף האיש מתייחס לנופלים בעם, והכוונה לכל הנופלים מתחילת המלחמה (שלושים וארבעה אלף ועוד שמתו בחורבן שילה ועוד). ואילו השבעים איש הם אלו שמתו כעת מבית שמש.

הפסוקים עצמם מתארים מהו החטא שבגינו הגיע העונש הזה - "כי ראו בארון ה'".

האם הכוונה לתצוגת הראווה שערכו לעכברים והטחורים? האם מדובר על האדישות?

ייתכן. אך נראה שיש להעמיק בהבנת עניין הראיה בהתגלות השם.

עסקתי בעבר בספר שופטים במשמעות הראיה בהופעת ה'. השאלה התעוררה בקריאת הופע. מלאך ה' אצל גדעון, וכן אצל מנוח ואשתו שראו את מלאך ה' ופחדו.

הראיה לכשעצמה אינה מחייבת מיתה כמו שמשתמע מקריאה ראשונית של הפסוקים, אלא שהרואים בהופעת השכינה מפחדים מהעברות שבידיהם. מעמד הופעת ה' מחייב משפט שבו האדם בוש ונכלם מהעברות שבידו ומרגיש שהוא חייב מיתה בגללם, ואף חושש שמא במעמד זה ה' יפרע ממנו על עברות אלו.

אצלנו, העבירות ברורות ומוסברות מיד לאחר מכן במעמד עם שמואל הנביא שדורש מהם להסיר את העבודה הזרה מקרבם, ובכך להפוך סוף סוף לעם חופשי בארצו השב לתרבות אבותיו ולאמונת אלוקיו באמונה שלימה.

כך היה ביציאת מצרים (שמות רבה ט"ז, ב'):

וכן אתה מוצא לישראל, כשהיו במצרים, היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ, ח): איש את שקוצי עיניהם לא השליכו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים, לא יגאלו לך, ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כא): משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם.
הוי : "בשובה ונחת תושעון" (ישעיה ל', ט"ו).

נראה שזה החטא הבסיסי וכל החטאים שהמדרשומה שהבאנו מפשט הפסוקים, הם רק תוספות על גב החטא השורשי של עבודה הזרה שהייתה נטועה בהם.

הפתרון הקל

מה אם כן תגובת העם לעונש?

אם כנים הדברים שהבאנו לעיל, ששיתוף הלווים והקרבת הקורבנות הגיעו אחרי החטא, אזי זוהי התגובה הראשונה שבה הם נתנו כבוד לארון ה'.

אולם, אם נעיין בפסוקים שמגיעים מיד לאחר העונש נראה תגובה שונה (פסוקים כ' - כ"א):

ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמד לפני ה' האלקים הקדוש הזה ואל מי יעלה מעלינו     וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמר השיבו פלשתים את ארון ה' רדו העלו אתו אליכם.

במקום שעם ישראל ילמד מהעונש שהוא קיבל ויבין שעליו לעשות חשבון נפש ולהשתנות, הם נוקטים באותו צעד שנקטו הפלישתים, מנסים להעביר את הארון הלאה…

אולם אז מתחיל תהליך מיוחד שבשיאו מגיע שמואל (פרק ז', ב' - ד'):

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה'     ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ה' ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרת ויעבדו את ה' לבדו.

שמואל מעביר את העם תהליך תשובה שלא קרה מתחיל ימי השופטים. מה ששמואל לא הצליח לעשות בתחיל דרכו, מה שלא קרה בשוב הארון משדה פלישתי והמכה שחטף העם, שמואל מצליח לעשות.

נראה ששני דברים סייעו לכך. דברראשון, הזמן עשה את שלו והמסר חילחל בעם לאט לאט. דבר שני מופיע בפסוק ט"ז:

והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה.

שמואל עבר בין העם והעביר אותו תהליך רוחני שמאורעות הזמן סייעו לו, אך הוא לקח זמן. זוהי גדולתו שהצליח להניע בעם תהליך תשובה לאחר שהעם שוב ושוב מחפש את הפתרונות הקלים וסרב לעשות חשבון נפש ולהשתנות.