ספר שופטים - פרק ד' - המלחמה בנחל קישון וסיפור יעל אשת חבר הקיני

התכנון של דבורה

דבורה קוראת לברק על מנת לתכנן את הקרב מול סיסרא וצבאו[1]:

ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי, ותאמר אליו: הלא צוה ה' אלקי ישראל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון. ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך. ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך. ותאמר הלך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא, ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה.

תיאור זה מעלה מספר קושיות:

1. מה בין הר תבור ובין נחל קישון?
2. נצטט מדברי פרופסור יואל אליצור[2]:
3. א. הר תבור מוקף מכל עבריו ביובלי נחל תבור, ואילו יובלי נחל קישון רחוקים ממנו לפחות 5 ק"מ. ב. יובליו העליונים של נחל קישון כמעט שאינם ניכרים ובמקום "נחל קישון גרפם" יותר מתאים היה לומר "עמק יזרעאל הציפם".
4. דבורה אומרת לברק לחכות על הר תבור עם כח של 10,000 איש ואז "ומשכתי אליך אל נחל קישון". כיצד דבורה מתכננת בעצמה למשוך את הכח של סיסרא לכיוון הר תבור?
5. ברק מבקש את עזרת דבורה כנביאה[3]. נראה שהכוונה היא שברק מצפה שתשובה חיובית כמוה כתשובה משמים שסייעו לו. אם כן, מדוע דבורה מאוכזבת מבקשה זו? "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא".
6. דבורה אומרת לברק "כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא". מדוע זה אמור להיות דבר רע? מה זה משנה מי יהרוג את סיסרא? האם ברק מצפה לשצל"ש וכעת מאכזבי אותו? קשה להאמין.

נחל קישון

פרופסור יואל אליצור מסביר שהכוונה ב"נחל קישון" אצלנו, הוא לנחל תבור.

לפי זה, ניתן יהיה לצייר את מפת הקרב בצורה הבאה:

ומשכתי אליך אל נחל קישון

שאלנו כיצד דבורה מתכננת למשוך את הכח האדיר של סיסרא בעצמה אל נחל קישון, ונראה שהדבר רמוז בביטוי "ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה".

הרב מנשה וינר מסביר שהביטוי זהה לביטוי בקריעת ים סוף^[4]:

ויהם את מחנה מצרים כה ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים.

וכן אנו מוצאים בשירת דבורה^[5]:

ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים. הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלקי ישראל… מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז. אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו.

תופעה מעניינת בקריעת ים סוף מופיעה בפסוקים הבאים^[6]:

ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים… ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתוך הים.

מדוע המצרים נסים לקראת הים שנסגר עליהם?

הרב וינר מסביר שיש משהו יותר מפחיד וזה הופעה שמימית שבאה לידי ביטוי במילה "ויהם". הקב"ה יוצא להלחם בצבא מצרים/סיסרא ומשמיע קולות מפחידים וגורם לתופעות טבע שמניסות את האויב ישר לתוך המלכודת.

הרב וינר מתייחס למצרים בדווקא, אך באצוני לקחת את אותו עקרון ולהשליך אותו על צבא סיסרא.

ניתן לומר שהצורה שבה דבורה "משכה" את סיסרא אל תוככי נחל תבור היה בעזרת ההופעה של הקב"ה שהוא המם בצבא סיסרא וכיוון אותו להכנס למרגלות הר תבור אל חיבור שפך הנחלים, ואז הוא הוריד גשם חזק שגרף את צבא סיסרא ואת רכבם.

גבורת שבטי זבולון ונפתלי

בשירת דבורה מצויינים לטובה בייחוד שני שבטים^[7]:

זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.

הרב עוזי ביננפלד מסביר, שכאשר הגיעו ענני הגשם, ברק והשבטים היו מעליהם ולא ידעו דבר על המהומה המתרחשת למטה. האות של דבורה לרדת ולתקוף את צבא סיסרא היה נשמע כמו משימת התאבדות באותו הרגע. אכן, ברגע זה התבררה גבורת השבטים שירדו לחרף נפשם ולתקוף את צבא סיסרא ללא ידיעה שהם נמצאים כעת ביתרון. הם מבחינתם הסתערו אל עבר העננים, אל הלא נודע.

ביד אישה

כעת נבוא לדון מה עניין סיום המלחמה והריגת סיסרא בידי אישה.

יעל אשת חבר הקיני

ברצוני לפתוח במספר שאלות על תפקידה של יעל במערכה:

1. בשירת דבורה מופיעה התפעלות ממעשה יעל. אולם מה הגבורה הייתה בלהרוג את סיסרא כשהוא ישן? ועוד לאחר שכל הקרב הוכרע והוא שייך למפסידים?
2. כיצד סיסרא סמך על יעל והרשה לעצמו ללכת לישון ולתת לה לשמור עליו?
3. בפרק ד' הכרעת המערכה מסתיימת בסיפור יעל. כיצד הריגת סיסרא הכריעה את המערכה? לכאורה מדובר כאן על סיפור מעניין שקרה לאחר שהקרב כבר נגמר. מה הסיפור הזה מוסיף לתיאור הקרב?

נתחיל בסיפור רקע על השבט שאליו יעל התייחסה. לא ברור האם יעל היתה שייכת לעם ישראל, ונראה שלא. לפי תיאור הפסוקים, מדובר על חלק מהקיני שעלו מעיר התמרים. חלק עלו ללמוד תורה אצל עתניאל, כפי שהסברנו בעבר, וחלקם עלו צפונה.

מצד אחד היינו מצפים מקבוצה זו שתתמוך בעם ישראל, אך הפסוקים מראים שבני הברית שלהם היו אחרים^[8]: "כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני".

יותר מכך, נראה שקבוצה זו תרמה למלחמה, מצדם של הכנענים^[9]:

וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד אלון בצענים [בצעננים] אשר את קדש. ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינעם הר תבור.

הרב וינר מראה שעולה מסמיכות הפסוקים שדווקא הקיני הם אלו שהלשינו על ברק שהוא מתארגן בהר תבור. אחרת לא ברור לשם מה מתארים באמצע המלחמה את הקיני, כאר תפקידה של יעל מגיעה רק בשלב הרבה יותר מאוחר.

האומץ של יעל

לפי מה שתיארנו, מובן מדוע היה נדרש מיעל אומץ מיוחד להרוג את סיסרא. הרי הוא היה מידידי השבט שלה.

ניתן להוסיף על כך שבריתות שלום לוו בהסכמי חיתון בין הצדדים, וייתכן שיעל בכלל השתייכה במקורה למשפחתו של סיסרא או יבין. לכן מובן מדוע סיסרא כל כך סמך עליה, ומדוע היה קשה^[10] ליעל להרוג את סיסירא.

ניתן להוסיף על כך שיתכן ויעל לא ידעה שהקרב הוכרע, ומבחינתה סיסרא עדיין שר הצבא.

אלא שכעת עולה קושי חדש. אם יעל היתה ידידה של סיסרא, מדוע היא הרגה אותו?

חז"ל^[11] מסבירים שהסיבה שבגללה סיסרא נרדם היתה מפני שבעל את יעל שבע בעילות. יתכן לפרש שהיה זה אונס ללא רצונה של יעל.

אם כן, הסיבה שבגללה יעל הרגה את סיסרא היתה כנקמה על אשר עשה לה.

אם כן, חזרנו לשאלה, מה היה הקושי שלה?

אלא שצריך לתאר מציאות מורכבת. מכאן אני מעלה את הסברה שלי למה שקרה שם, וניתן להניח שלא כך היו פני הדברים, אך נראה לעניות דעתי שזהו רוח הדברים שעולה מהפסוקים.

סיסרא בורח משדה הקרב ולא מוותר על המערכה הכוללת. הוא בורח אל השבט הקיני שיושב באוהלים ותפקידו הוא להיות "חיל הקשר". לכן הם אלו שהעבירו מתפקידם זה, את הידיעה על התארגנותו של ברק בהר תבור. ממקום זה רצה סיסרא לשלוט על הכוחות שהתפזרו לכיוונים שונים, לארגנם מחדש ולתקוף למחרת את צבאו של ברק. הוא לא תכנן לחזור חזרה לבסיס האם שלו, מכיוון שגורלו היה מיתה במקרה והוא יחזור מובס לשם.

אם כן, סיסרא בורח לאוהל יעל, כאשר בעלה נמצא בשדה הקרב^[12], ככל הנראה, והוא מודיע לה שהמצב קשה בשדה הקרב, וככל הנראה בעלה נהרג בקרב.

בנקודה זו, כדי לקנות את אמונה ולהבטיח שתסייע לו, הוא מבטיח ליעל שתוכל היות שפחתו ולקבל אוצרות גדולים שהוא ישבה ממחנה ישראל. יעל מכבדת את סיסרא ומביאה לו חלב^[13] ולא סתם מים. אך סיסרא משיב רעה תחת טובה ובא על יעל ולאחר מכן נרדם.

בנקודה זו יושבת יעל באוהל ומתלבטת.

מצד אחד מובטח לה כל טוב על ידי סיסרא, אלא שבתור שפחתו היא תהיה כלואה בכלוב של זהב ותאבד את חירותה.

מצד שני, היא יכולה להרוג את סיסרא ולהיות בת חורין, אלא שהיא יכולה לשלם על כך בחייה, ובוודאי בנידוי מבית אביה.

יעל מחליטה החלטה אמיצה ובוחרת בחירות.

לפי דברי חז"ל^[14] מעשה יעל מוגדר כ"עבירה לשמה", ומכאן נראה שכבר בעת שסיסרא בא עליה הבינה יעל שאין היא רוצה בזה, אלא שעדיין לא נקטה בצעד אקטיבי. על כן חז"ל מגדירים את כוונתה בשלב זה: "כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים".

אם כן, ניתן לומר שמעשה יעל לא היה מתוכנן מתחילתו להסתיים בהריגת סיסרא, אלא שבשעת מעשה הביאה של סיסרא, היתה יעל נייטרלית ולא רצתה בזה. לפי דברינו, קביעת המעשה כמכוון "לשמה" נעשה רק בסוף הסיפור^[15] ומקובע ביתד שנתקעה ברקתו של סיסרא.

הכרעת הקרב

לעיל הסברנו שתוכניתו של סיסרא היה לארגן את הכוחות מחדש. לכן, הריגתו על ידי יעל הכריעה סופית את הקרב.

ניתן לומר שהריגתו דווקא על ידי יעל יצר אפקט נוסף.

בכך הכריז השבט הקיני ברצונו או שלא ברצונו שהוא נפרד שמצבאו של יבין מלך כנען וחובר אל צבאו של ברק. זהו צעד הגיוני, מפני שאחרת הצבא הכנעני היה נוקם בשבט הקיני על הריגת שר הצבא וכך לפחות יש להם הגנה מצבאו של ברק.

מכיוון שהקיני היה "חיל הקשר" שנמצא בשטח ומקושר אל כל הכוחות, הוא יכל להעביר לכולם את המסר שסיסרא שר הצבא מת, והן חוברים לברק. בנקודה זו, הכוחות השונים והעמים השונים שהגיעו, הבינו שיש מגמה של עריקה המונית מצבא הכנעני ובעצם נסים לביתם ולא חושבים על התארגנות מחודשת.

אם ברק היה הורג את סיסרא, ייתכן שהעמים שנשארו היו מתארגנים מחדש, אך מכיוון שמדובר כאן בהריגה על ידי אחד מהשותפים של יבין מלך כנען, אזי כל שאר השותפים גם כן חשודים במרידה, והם מבינים שכדאי להם לנוס לביתם.

המערכה מול השירה

ניתן לראות הבדל חד בין פרק ד' ובין פרק ה'.

בפרק ד' מתואר הקרב של ברק מול סיסרא כמהלך טבעי שבו היה סיוע מסויים מה', אך בסופו ישנה הכרעה מלחמתית "ויפול כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד". כאשר את התקווה האחרונה של סיסרא גודעת יעל אשת חבר הקיני.

לעומת זאת, פרק ה' עוסק בשירה שמדגישה את הצד הניסי של הקב"ה, ומתארת מי האמין והצטרף לה' בישועתו, ומי נשאר כצופה מהצד.

המסר מפרק ה' ברור לחלוטין, השאלה היא מה המסר בפרק ד'?

נראה שהפן של ה"התערותא דלתתא" (ההתעוררות מלמטה) של עם ישראל הוא המסר החשוב בפרק ד'. ממש כפי שדבורה מתארת בתחילת שירתה "בהתנדב עם ברכו ה'". דבורה מתארת שהיא היתה החלוצה הראשונה "עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל". ונראה שהגדולה שלה היתה בכך שהיא שאפה לחירות מחשבתית ואמונית, לכן היא הלכה לתומר דבורה כדי לשפוט את ישראל. היא לא הסכימה להיכנע לתכתיבים של יבין מלך כנען.

בצורה מקבילה (אך שונה), גם יעל לא הסכימה לתכתיבים של סיסרא, ובוחרת בחירות גם במחיר חייה.

כשאר דבורה באה בביקורת לברק על כך שהוא לא רוצה ללכת לבד למלחמה היא אומרת "כי לא תהיה תפארתך… כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא"^[16]. לעיל, הסברנו את ההגיון בכך שדווקא יעל משבט הקיני תהרוג את סיסרא ולא ברק.

אך ניתן להניח, שאם ברק היה מסכים לצאת למלחמה בלי לדרוש את התערבותה של דבורה, דהיינו בלי לבקש נס שיוצא מגדר הטבע, הדברים היו מתנהלים אחרת. ברק היה יוצא למלחמה ובתכסיסי מלחמה היה מנצח בקרב פנים מול פנים. הקב"ה היה עוזר לו, אך לא היה משנה סדרי בראשית כפי שקרה בסופו של דבר. וכאשר ברק מבקש התערבות ניסית מיוחדת, אזי גם תחילת המלחמה נעשית על ידי ה' וגם סופה. מכיוון שברק מראה, לכאורה, שאין לו את הרוח להתמודד לבד במערכה הזו עד סופה.

תופעה דומה אנו רואים בקריעת ים סוף, שם הקב"ה אומר לעם ישראל שבגלל שהם פחדו "התייצבו וראו את ישועת ה'... ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"^[17]. למרות שעם ישראל היו ראויים להלחם בעצמם שכן "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"^[18]. אלא ששם כמו אצלנו, כאשר אין את הרוח בעם, אזי הישועה לא יכולה לעבור כמו צינור דרך העם, אלא צריכה לבוא בנס שמשנה סדרי בראשית. במקום שיתקיים קידוש שם ה' על ידי צבא ישראל, סיום המלחמה התקיים על ידי יעל, ששייכת לקיני, והעמים נפוצו מפחד הבגידה של שאר השותפים ולא מחמת הכרעת הקרב על ידי צבא ישראל.

זוהי גאולה שאינה באה בדרך הישרה והטבעית, ועל כן היא בדרגה פחותה מגאולה שמתגלה על ידי הקב"ה דרך עם ישראל.

על כל פנים, מול ברק ודבורה עומד יבין (מלשון בינה - שכל) ולוחץ בעם ישראל ולא נותן לו חירות אמונית ומחשבתית. ולכן המכה שהכתה יעל את סיסרא היתה דווקא בראש. הקב"ה סובב זאת כך להראות שעל כך המלחמה, על החירות המחשבתית והלאומית. ודוקא הבחירה בצד של עם ישראל היא זו שמבטאת את החירות לעומת הבחירה (שלא נבחרה) בסיסרא שמבטאת את השיעבוד.

האוהל מבטא את לימוד התורה והערכים של שלימות המשפחה והעם, "מה טובו אהליך יעקב" וכאן היד שמחזיקה את האוהל ניצחה את הראש שחרש מזימות על מנת לפגוע באוהל.

אם כן, נראה שמסר החירות הוא המסר שמועבר כאן בצורה חזקה.

עם ישראל שעדיין לא השלים את כיבוש ארצו צריך לדעת שעליו להלחם על חירותו, ושחירותו תבוא לו רק על ידי האמונה בה'^[19].

[1] שופטים ד', ו' - ט'.

[2] פרופסור יאול אליצור, מקום בפרשה, "פרשת בשלח - מלחמת דבורה וברק - הסתכלות גיאוגרפית אחרת", עמוד 121.

[3] הרב עוזי ביננפלד מסביר שברק רצה את עזרת דבורה בגיוס כוחו. מכיוון שדבורה היא אישות ציבורית, אזי כח השכנוע שלה יכול לעזור בגיוס אנשים. לעניות דעי, קשה להכניס כוונה זו בפסוקים, שכן בפשט ברק מבקש את הצטרפות דבורה בצורה פיזית למהלך הקרב עצמו, וכך קורה. דבורה הולכת עם ברק ואומרת לו בזמן הקרב, מתי לתקוף.

[4] שמות י"ד, כ"ד.

[5] ה', ד' - ה', כ' - כ"ב.

[6] שמות י"ד, כ"ד - כ"ז.

[7] ה', י"ח.

[8] ד', י"ז.

[9] ד', י"א - י"ב.

[10] הרב עוזי ביננפלד מראה שהקושי רמוז בפסוק: "ותשם המקבת בידה" (ד', כ"א). לא כתוב תקח, אלא יד אחת "שמה" ביד השניה. זהו תיאור שמראה על קושי נפשי.

[11] מסכת נזיר כ"ג:

[12] מה שמסביר מדוע בעלה לא בבית וסיסרא לא חושד שהוא יחזור. כמו כן זה מסביר מדוע יעל לא משתמשת בכלי מלחמה סטנדרטי, אלא ביתד האוהל. זאת מפני שבני הבית שיצאו למלחמה לקחו את כל כלי הנשק הפוטנציאלים שהיו בבית.

[13] יתכן שהסיבה שלא הביאה לו מים נעוצה בכך שכנראה גם חבר הקיני היה מבני יונדב בן רכב ששמרו על מסורת אבותיהם שלא לבנות בתים ולא לשתות יין. על כן הם גרו באהלים ולא היה להם יין בבית. והמשקה "המיוחד" ששמור למקרים מיוחדים היה דווקא חלב.

[14] נזיר כ"ג:

[15] אולי לכך רומזת הגמרא שמביאה את מעשה יעל כתשובה לשאלה "והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן." שמשמע ממנו שמצווה שלא לשמה נחשבת בדרגה של מצווה לשמה מכיוון שמובילה בסוף למצווה לשמה. וממילא ניתן לומר במקרה שלנו שמדובר בעבירה "שלא לשמה" (הכוונה למצב נייטרלי - שבא לה שלא בטובתה ושלא ברצונה) שמוכרע בסופו כ"עבירה לשמה".

[16] ד', ט'.

[17] שמות י"ד, י"ג - י"ד.

[18] שמות י"ג, י"ח.

[19] לכן חז"ל מצביעים על כך שדבורה רתמה למשימה דווקא את לומדי התורה. "מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר".