פרקים י"ז - י"ח - פסל מיכה

זיהוי אמו של מיכה

סיפורו של מיכה מתחיל בהר אפרים, אולם פרט נוסף לגבי כמות הכסף שגנב מצלצל מוכר "אלף ומאה הכסף". אנו זוכרים את הסכום הזה כשוחד שניתן לדלילה על ידי הפלישתים כדי לתפוס את שמשון.

אומר רש"י^[1]:

… יש אומרים שהאשה הזאת היא דלילה לפי שכתוב "אלף ומאה כסף" (ט"ז, ה') וטעות הוא בידם שהרבה שנים קדם מיכה לשמשון אך הפרשיות נסמכו על הכסף הרע ששוה כאן וכאן וכסף של פורענות היו שניהם.

רש"י לא מקבל את זיהוי אמו של מיכה כ"דלילה" מכיוון שלפי חז"ל הסיפור הזה מוקדם והתרחש בימי כושן רשעתיים (עתניאל בן קנז)^[2].

על כל פנים, גם רש"י מסכים לכך שלא לחינם הצמידו את סיפור שמשון ומיכה. רש"י מוצא את המשותף בכך שבשניהם המניע הוא הכסף.

אולם, אולי עדיין אפשר לומר שגם אם אם מיכה לא היתה דלילה, הפסוקים זועקים שננסה לראות את הסיפור גם מהזווית הזו, כאילו היא היתה דלילה. במקרה כזה, נוכל לנמק שמכיוון שלאחר שדלילה בגדה בשמשון ובעמה (סיפור שלא בטוח התפרסם באותו הזמן) היא בחרה לעבור למקום שבו יש ערבוב של הרבה סוגי אנשים. מקום זה הוא בהר אפרים. אנו מוצאים שם (חוץ משבט אפרים) אנשים מבנימין (אהוד בן גרא), מיהודה (הנער הלוי) ומן הסתם היו שם עוד שבטים. לכן, מובן מדוע האב לא מופיע בסיפור זה. מכיוון שהיא עמדה בתפר הין הפלשתים ובין עם ישראל, מובן כיצד היא הגיעה למצב שבו היא מערבבת שם ה' יחד עם מושגי עבודה זרה כמו פסל. ייתכן אם כן, שהמניע לעשיית הפסל מצידה הוא מעין כפרה על המעשה הרע שעשתה.

לפי זה, גם אם לא מדובר בדלילה, עדיין המסקנה שבניית הפסל נעשתה מתוך כוונה לכפר על מעשה רע אחר נכונה. פשט הפסוקים עצמו מורה על כך שהיא מקדישה את הכסף כדי לכפר על הקללה שקיללה את הגנב (בנה), ההקשר לדלילה מוסיף נקודה נוספת שעליה אולי ניסתה לכפר, אך המגמה זהה.

הפסוקים מראים לנו כיצד כאשר אין מלך בישראל גם כאשר עם ישראל מנסה למצוא פתרון למצב בו הוא נמצא, אזי הוא בוחר בדרך גרועה אחרת ואינו מצליח לצאת מ"מעגל הקסמים" שהוא נמצא בו.

סדר הפסוקים

ברצוני להביא רעיון שהעלה הרב ד"ר מרדכי סבתו^[3] שמבהיר את הבלבול שמופיע בפסוקים הראשונים, אני מעט משנה מדבריו, אך היסוד לקוח ממנו.

בתחילה מיכה מתוודה בפני אמו והיא מברכת אותו^[4]:

ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לוקח לך ואתי [ואת] אלית (=קיללת) וגם אמרת באזני, הנה הכסף אתי אני לקחתיו ותאמר אמו ברוך בני לה'. וישב את אלף ומאה הכסף לאמו ותאמר אמו... לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך. וישב את הכסף לאמו ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו.

בקריאה ראשונית, לא מובן מדוע מיכה משיב את הכסף פעמיים.

נתן לומר שהפסוקים מנסים לתאר שני דברים שמתרחשים במקביל. תוך כדי שהבן מתוודה, האם מבינה שהקללה שיצאה מפיה על הגנב יכול לחול על בנה ומתפרצת לתוך דבריו בקריאה "ברוך בני לה'"^[5]. מיכה מתחיל להשיב את הכסף לאמו (מושיט את ידיו עם הכסף אך עדיין לא באמת משיב), אך אמו ממשיכה בדבריה, היא מיד הקדישה את הכסף לה' (לעשות פסל…) ורק אז סיים מיכה את דבריו באמירה "ועתה אשיבנו לך" ורק אז הוא משיב את הכסף.

הפסוקים שוברים את רצף המשפטים כדי לבטא את המקביליות שבה הדברים קרו. כמו כן, היא מראה לדעתי, שרצון האם להקדיש את הכסף אינו תכנון ראשוני שבעקבות השבת הכסף היא יכלה לממשו, אלא כ"תיקון" למעשה הבן.

מה המסר

בהסתכלות כוללת על הסיפור, עולה תמיהה לגבי המסר שיש בסיפור.

יש לנו את מיכה שגונב מאמו כסף ובונה פסל. לאחר מכן מגיע אליו נער לוי שאביו משבט לוי ואמו מיהודה שנהיה לו ל"כהן". את הנער עם הפסל גונבים חמשת האנשים מבני דן. אותם אנשים כובשים עיר בצפון הנקראת ליש (או "לשם" כפי שמופיע בספר יהושע).

אם המסר שהיה אמור להיות מועבר הוא הבנה של מצב העם כעובד את ה' דרך פסלים, ניתן היה להסתפק בתיאור קצר.

יותר מכך, מה מוסיף התיאור של הנער הלוי המשתלב בסיפור הכיבוש של ליש על ידי בני דן? מדוע ה' סייע בידם?

נראה שסיפור מיכה נראה כסיפור חלקי, שבו הסוף חסר מן הספר^[6]. נראה שסיפור פלגש בגבעה הוא המשכו של סיפור זה, ולשם הבנת הקשר שבין הסיפורים נעבור לעיין בסיפור "פלגש בגבעה".

פלגש בגבעה

חז"ל מוצאים הקשר בין חטא פסל מיכה ובין סיפור פלגש בגבעה^[7]:

… בא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות על שבט בנימין. אמר להם הקב"ה: קנאתם על הזנות על שבט בנימין ולא קנאתם על פסל מיכה? לפיכך הרגו בהם על בנימין פעם ראשונה ושנייה ושלישית עד שהלכו ונפלו על פניהם ארצה לפני ארון ה' ועשו תשובה גדולה ונרצה להם.

המדרש אומר שנפילת בני ישראל אל מול בני בנימין בפילגש בגבעה היתה בגלל שהתעוררו רק כעת בעקבות חטא הזנות (ושפיכות דמים?) שהם בין אדם לחברו ולא לפני כן לגבי פסל מיכה שבו היה חטא שבין אדם למקום^[8].

הרב אליעזר אשכנזי (חי במאה ה16) כותב בספרו "מעשי השם"^[9]:

… שאחר השקפה בעיון שם בכתובים תמצא, שקודם למעשה פילגש בגבעה, ביאר ששבט דן הושיבו פסל מיכה... באופן שגם היו שואלים ללוי אשר שם בשם ה', כמו שכתוב (שם ה-ו) שאל נא בא-להים ונדעה ההצליח דרכנו אשר אנחנו הולכים עליה. ויאמר להם הכהן (עלו) לכו לשלום נוכח ה' דרככם, הרי שהיו שואלים בלוי ההוא בשם ה' ומשיב גם הוא בשם ה', ואם כן ידמה לומר שהמלחמה הראשונה והשניה לא היתה שאלתם רק ללוי ההוא, ואפשר שבני דן השואלים היו, שבקיבוץ נאמר ש"מדן ועד באר שבע" (שופטים כ', א') היה הקיבוץ, והם היו ששאלו ללוי שלהם בשם ה' גם בפעם שניה, ועל זה נענשו ישראל שהאמינו בלוי ההוא, שבמלחמה הראשונה והשניה לא נאמר שהלכו כולם לשאול, רק בשלישית, כנראה שהראשונה והשניה היתה שאלתם על ידי שלוחיהם, אמנם בשלישית נאמר שהלכו כולם ושאלו בה' על ידי פנחס בן אלעזר, ובא האות היות הדברים כן שבמלחמה השלישית נאמר: "וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלהים בימים ההם. ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם" (שם כז-כח), מה שלא נאמר כן לא במלחמה הראשונה ולא במלחמה השניה, ואם כן זה היה חטאם ולכך ניגפו, ואין אנחנו צריכים לכל אותם הדחוקים וכל אותם התירוצים שנלחץ הרמב"ן בהם.

ואין לתמוה על אמרנו שהשאלה היתה ללוי ההוא, כיון שנאמר בתשובה ויאמר ה' יהודה יעלה בתחלה, שכמו שהשואלים היו חושבים היותם שואלים בה', אינו מן התימה שנכתב התשובה בשם ה', ושיאמר ויאמר ה' עלו אליו, גם אין לתמוה שקראו בית אל, שכבר נאמר: "והאיש מיכה לו בית אלהים" (שופטים י"ז, ה'). ועוד אפשר שבאמת השיב להם השם יתברך שיעלו כדי שינגפו אחרי היותם באים לשאול ללוי ההוא...

הרב אשכנזי מרחיב את הרעיון של מדרש חז"ל ואומר ששתי הפעמים הראשונות שבהם עלו ישראל על בני בנימין למלחמה הם שאלו בפסל מיכה! ועל כן הם נענשו. אחד ההסברים שהוא מביא לעובדה שכתוב בפסוקים שעל כל פנים ה ענה להם, הוא שלמרות שהעם שאל בפסל מיכה, ה' ענה להם על מנת להעניש אותם בכך שיפלו לפני בני בנימין.

הדיוק שעליו מסתמך הרב אשכנזי הוא שרק בפעם השלישית מופיע שנמצא ארון ה' ופנחס, מה שהיינו מצפים שיתואר כבר בפעם הראשונה.

לפי הסבר זה, ניתן לומר שסיפור פסל מיכה הוא רק הכנה להבנת המצב של "פלגש בגבעה". במאמר לפתיחת ספר שופטים הסברנו שחטא בני בנימין נובע מבכך שכרתו ברית עם יושבי הארץ ונטמעו (ונטמאו) בתרבותם עד כדי שהתנהגו בברבריות של מעשה פלגש בגבעה. אולם, כעת אנו רואים שגם מצב שאר העם לא היה הרבה יותר טוב. מעבר לקלילות שבה נאספים כל העם למלחמת אחים, נראה שגם אצלם המניע הוא לא מתוך אמונה בה' ובתורתו בדווקא. על כן בתחילה הם פונים לשאול בה' דרך פסל מיכה ולא דרך הכהן^[10]. נראה שמעמד הכהנים לא היה מקובל בעם, וייתכן שזה בגלל שהיה בהם פגם בבין אדם לחברו (כפי שרואים בתחילת ספר שמואל במעשה חופני ופנחס), מה שהיה מתוקן בפסל מיכה.

הקב"ה לא עזב את עם ישראל על אף שפנו אליו דרך פסל ומסכה, אך הדרך שבה הוא הוליך את העם היתה דרך קשה^[11] שבסופה העם הבין את חטאו, בכה, חזר בתשובה ופנה לה'.

במאמרנו בתחילת הספר הסברנו שהאירוע המתואר ב"בוכים" הוא המעמד שאנו פוגשים בסיפור פלגש בגבעה^[12], ואחת התוכחות שם היא כנגד חטא העבודה זרה.

לסיום המהלך הזה נביא את דברי רבי אברהם בן הרמב"ם שנשאל בענין זה מדוע בני הגבעה נצחו בתחילה את בני ישראל. וזו תשובתו^[13]:

נצחון אנשי הגבעה על ישראל עונש להם ברוב עבודה זרה כמו שאמרו עליהם השלום [לפילגש] בגבעה קינאתם, לשמי הגדול בדן לא קינאתם. ... ובא בקבלה שאחרי שהם נלחמו בבני דן ומחו את זכר פסל מיכה וצמו ובכו ועשו תשובה הובטח להם הנצחון כמו שנתקיים אחר כך.

----

[1] י"ז, ג'.

[2] בסדר-עולם (רבה, ליינר, יב) נאמר: "בימי כושן רשעתים היה פסלו של מיכה, שנאמר וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וגו', ובימיו היתה פילגש בגבעה...".

[3] עלון שבות 72 - שנה ט' גיליון א' - "ועתה אשיבנו לך".

[4] י"ז, ב' - ד'.

[5] מזכיר את תגובתו של יצחק כאשר גילה שיעקב "גנב" את הברכות: "גם ברוך יהיה" (בראשית כ"ז, ל"ג).

[6] ניסיתי להעלות סברה שאולי אנשי "ליש" ששם עמם לא מופיע הוא מישראל, ואם כן אנו רואים כיצד חטא הע"ז מוביל למלחמת אחים, וזה ממש מעין קדימון לסיפור פלגש בגבעה. אולם, לא מצאתי ראיות לבסס רעיון זה.

[7] פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ז. וכן בתנחומא פרשת וישב פרק ב'. וכן בסנהדרין ק"ג:

[8] בחטא "פסל מיכה" לא היה פגם בבן אדם לחבירו אלא להיפך - סנהדרין ק"ג: - מפני מה לא מנו את מיכה - מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים, שנאמר 'כל העובר ושב אל הלוים'.

[9] מעשי השם - חלק מעשי אבות - פרק י"ז.

[10] הכוזרי מאמר רביעי פסקה י"ג - "הרי שעובדי העגל הראשון ובעלי הבמות מסיעת ירבעם ועובדי פסל מיכה לא כוונו בעבודתם כי אם לאלקי ישראל ובכל זאת עברו בזה עברה שחיבים עליה מיתה דומים היו בזה לאדם הנושא את אחותו מאנס או מחמת תאוה ועם זה מקים את כל תנאי הנשואין כאשר צוה עליהם האלוה או לאדם האוכל בשר חזיר ועם זה הוא זהיר בשחיטת החזיר ונזהר מן הדם ושומר שאר תנאי המאכלים כמצוה עלינו".

[11] בעל ה"לשם" בספרו "הקדמות ושערים", שער ו' פרק ח': "מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב 'וירא אלקים את האור כי טוב' הוי אומר במעשיהן של צדיקים ואינו חפץ במעשיהם של רשעים" (בראשית רבה פרשה ב', ה'). ועיין במפרשים שטרחו מאד בדברי המדרש הזה... והנה הוא מובן על פי דברינו כי מאחר שתכלית הבריאה שהוא בשביל התיקון דלעתיד אשר לימות המשיח ולחיי העולם הבא, הנה הוא יעשה על כל פנים שיתוקן הכל על ידי העונשים גם כן, כי על ידי כל התלאות שבהעולם הזה והעונשים אשר לאחר מיתה יתבטל הרע כולו ויכלה כל הטומאה והזוהמא ויהיו כל העונשים גופה גם כן לסיבה גדולה להתיקון העתיד ולהגילוי דטוב הצפון וכנ"ל, אם כן שמא יאמר אדם שילך באיזה דרך שירצה כי אין רצונו של הקב"ה בזה יותר מבזה מאחר שתכלית הכוונה הרי יעשה על כל פנים. לכן אמרה התורה 'ובחרת בחיים', כי רצונו של הקב"ה הוא רק שיעשה התיקון אשר בתכלית כוונתו יתברך שמו על ידי קיום התורה והמצוה דוקא."

ועיין בהסברו הנפלא של הרב יהושע ויצמן שליט"א במאמר "לא קלה דרכנו" (באתר ישיבת מעלות) ובמאמר הפתיחה של ספרו של הרב "לחיות עם פרשת השבוע" על פרשת בראשית.

[12]פסחים קי"ז. מופיע "פסלו של מיכה עומד בבכי" ורש"י במקום מסביר שזה שם מקום.

[13] שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סימן ל"א.