מסכת מגילה - ו. - בל יראה גאות השם
בקשת חנינה
רבי יצחק דורש על פי פסוק בישעיהו, שיצחק ביקש חנינה מאת הקב"ה עבור בנו עשו:
אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "יוחן רשע בל למד צדק" (ישעיהו כ"ו, י')?
אמר יצחק לפני הקב"ה: רבש"ע, יוחן עשו!
אמר לו: רשע הוא!
אמר לו (=יצחק): "בל למד צדק"?
אמר לו: "בארץ נכוחות יעול".
אמר לו (=יצחק): אם כן "בל יראה גאות ה'".
חשוב לציין שכל הציטוטים המובאים בגמרא זו הם המשך של אותו הפסוק.
רש"י מסביר מה בסופו של דבר הניע את יצחק לומר "בל יראה גאות ה'":
בארץ נכוחות יעול - כלומר עתיד להחריב את ארץ ישראל.
קושיות
היכן אנו מוצאים בתקופתו של יצחק שעשו היה בצרה שבגינה יצחק היה צריך לבקש עבור עשו חנינה?
המדרש מסתיים בכך שיצחק קלל את עשו, אך בפרשות התורה אנו מוצאים שהוא ברך אותו. כיצד ניתן ליישב את הסתירה?
מה עניינה של הקללה שמופיעה בסוף המדרש? מה הכוונה "בל יראה גאות ה'"?
מדרש רבה
כל השאלות נפתרות לאור המקור במדרש רבה המוסיף עוד פרטים:
רבי שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך היית אומר "ולכה אפוא"?
אמר לו: יוחן.
אמר לו: רשע הוא!
אמר לו: "בל למד צדק"? לא כבד את הוריו?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "בארץ נכוחות יעול" - עתיד הוא לפשוט ידו בבית המקדש.
אמר לו אם כן השפע לו שלווה בעולם הזה ובל יראה גאות ה' לעתיד לבוא.
"ולכה אפוא" - הם דברי יצחק לעשו, רגע לפני ברכת "משמני הארץ יהיה מושבך". יש מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן בפירוש מילים אלו, אך בגדול הכוונה לריצוי של עשו.
רגע לפני שיצחק מברך את עשו, כנראה הקב"ה נגלה אליו ואומר לו שמגיעה לעשו פורענות מפני שהוא רשע ועתיד להחריב את המקדש, ולא ברכה.
יצחק מבקש להמתיק את גזר הדין ולאפשר לעשו "שלווה" בעולם הזה מתוך ידיעה שלא יראה את גאות ה' לעתיד לבוא. כידוע, באמת זו הייתה עומק כוונתו של עשו במכירת הבכורה עבור נזיד עדשים. עשו העדיף לחיות את הרגע מאשר לצפות לשכר בעתיד. כמו כן, הדברים מתאימים לתיאורו של עשו כאיש "ציד". אדם שמעדיף ציד והפסקת חיים (עשו) הוא הניגוד של רועה צאן שדואג לגידול הצאן והעמדת הדורות הבאים (יעקב).