משניות סותרות

משנה סוכה ג', ב'

הדס הגזול והיבש, פסול… נקטם ראשו, נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו, פסול.

משנה סוכה ג', ד'

רבי ישמעאל אומר: שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד - אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום.
רבי טרפון אומר, אפילו שלושתן קטומים.
רבי עקיבא אומר, כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.

ניתן לראות שהמשניות עוסקות בפסולים שיש בהדס במניין ההדסים שצריכים להיות.

נתמקד במאמר זה בשיטתו של ר' טרפון שנפסקה גם להלכה.

נראה בצורה פשוטה שר' טרפון חולק בשיטתו לא רק על ר' ישמעאל אלא גם על המשנה הראשונה. במשנה הראשונה הפסק הוא "נקטם ראשו" - פסול, אזי במשנה השניה "אפילו שלושתן קטומים" - כשר.

במאמר זה ננסה לראות האם ניתן ליישב בין המשניות לשיטת ר' טרפון. 

קטום בארבעת המינים

האם הכשר ה"קטום" שייך רק בהדס?

לפי הבבלי, רק בהקשר של הדס ראינו דעה שמכשירה קטום.

אולם, בדברי הרמב"ם מצאנו שיטה אחרת (הרמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב · פרק שמיני - הלכות ה' - ו' ):

הדס שנקטם ראשו כשר… ערבה שנקטם ראשה כשרה.

נראה שהרמב"ם למד את החיבור בין ההדס לערבה מדברי התוספתא:

הדס וערבה שנקטמו תימרות העולות מתוכה - כשרות.

לפי נוסח זה אין לכאורה חידוש על פני המוכר לנו במשנה, והכוונה היא שאם נקטמו התימרות (שעלו בהדס ובערבה) אזי ההדס והערבה כשרות.

אולם, ייתכן ולפני הרמב"ם הייתה נוסחה אחרת מעין זו עם תוספת 'ו':

הדס וערבה שנקטמו ותימרות העולות מתוכה - כשרות.

לפי זה משמע שהדס וערבה קטומות כשרות אם עלו מתוכה תימרות שמראות שהן עדיין בריאות וחיות. ה"צפנת פענח" מסביר כיצד פסק מכאן הרמב"ם שכשרות גם אם לא עלו התימרות (על הלכה ה'):

...דכיון דחזינן דמשוינן דין האתרוג לטריפות, וכמו דבטריפה אמרינן בחולין דף סח: דלא מצינו טריפה שחוזר להכשירה, הכי נמי כיון דמבואר דאם עלתה בו תמרה כשר, שוב לא הויא פסול. ולא דמי להך דענביו מרובים מעליו, דשם אין הפסול בעצם... והנה בתוספתא כאן מבואר דגם גבי ערבה מהני אם עלתה בו תמרה; לכן מכשיר רבינו גם בערבה אם נקטם.

מכיוון שאם עלתה בו תימרה כשר, לכן זה מראה שאין זה כמו דיני טריפה. ומכיוון שאנו פוסלים רק בפסול של דיני טריפה, לכן אין לפסול גם בערבה במקרה של קטום.

על כל פנים, שיטת הרמב"ם היא יחידאית, ואנו נלך לפי שיטת הנוסחה הראשונה בתוספתא ולפי שאר הראשונים שפוסלים קטום רק בהדס.

הדר בהדס

שיטתו של ר' טרפון שמכשיר שלושה הדסים קטומים, תמוהה מכיוון שלכאורה צריך שיתקיים הדר בארבעת המינים.

על כן  בא רש"י ומפרש לשיטת ר' טרפון:

ר' טרפון אומר אפי' שלשתן קטומים - דלא בעי הדר בהדס.

אולם, אם ר' טרפון לא מצריך הדר בהדס, לכאורה הוא יכשיר גם יבש, אולם פרט זה לא כתוב במשניות.

בירושלמי אמר ר' יוסה שהחילוק בין ר' ישמעאל ור' טרפון הוא:

ר' ישמעאל לא סבר קטום הדור ור טרפון סבר קטום הדור.

אם כן, לא רק שר' טרפון סובר שצריך הדר בהדס, אלא הוא סובר שגם הדס קטום נחשב הדר. הכיצד?

הרמב"ן ב"מלחמת ה'" מסביר את דברי הירושלמי:

ורבי טרפון מכשיר בזה ולא באחר (= לא מכשיר קטום בשאר המינים) משום שההדס בעבותו תלוי הדרו, שעליו חופין את עציו מה שאין כן בשאר המינין.

ההבנה של האחרונים בדברי הרמב"ן היא שהעלים מכסים את הגבעול של ההדס ולכן גם אם הוא קטום אין הדבר נראה ולכן אין זה פוגם בהדר. תכונה זו ייחודית להדס ולא לשאר המינים.

אולם, מכיוון שאין דרישה שהעבות יכסה את ראש ההדס, מה עושים במקרה כזה?

ועל כך כתבו שלטעם זה יש להמשיך ולקצוץ את הגבעול עד שהעלים יכסו את הפגם.

אולם, דבר זה לא כתוב בדברי הרמב"ן.

ה"פני יהושע" כותב:

ולולי שאיני כדאי להכניס ראשי בין הרים גדולים היה נראה לי ליישב הסוגיא בפשיטות דלא פליגא מתניתין דהכא אסתם מתניתין דלעיל ושניהם עולין בקנה אחד…

ור"ט מיקל יותר ומכשיר אפילו בשלשתן קטומים כיון דתלתא נינהו ודאי לא מינכר הקטימה כמו בהדס יחידי כיון שענפין מרובין בשלשתן אבל בהדס יחידי כולי עלמא מודו דפסול כסתם מתניתין דלעיל דמנכר הקטימה טפי או משום דגזרינן ולפי זה הא דפסק שמואל כר' טרפון היינו דוקא בג' קטומין אבל בהדס יחידי שהוא קטום ר' טרפון גופא מודה דפסול ובזה נתיישב כל הסוגיא מתחילתה עד סופה בלי גמגום בעזה"י מכמה דקדוקים שיש בה כנ"ל לולי שהקדמונים לא פירשו כן אולי מקום הניחו לי בזה ודו"ק.

בעל ה"פני יהושע" מחדש מספר עניינים. דבר ראשון הוא סובר שאין סתירה בין המשניות. כמו כן, הוא מוסיף על טעמו של הרמב"ן ומסביר שההדר לא נפגם לא רק בגלל העלים אלא גם בגלל המספר של הענפים.

במשנה הראשונה מדובר על הדס יחיד ולכן אם נקטם פסול, אולם במשנה השניה ר' טרפון מכשיר כאשר מדובר בשלושה ענפים. טעמו של ה"פנייהושע" הוא מכיוון שיש קיבוץ של שלושה ענפים, "לא מינכר הקטימה כמו בהדס יחידי".

עומק ההבנה בהדר של ההדס

רבינו בחיי - ויקרא כ"ג, מ' (ומעין זה מופיע גם אצל בן דורו רבינו יצחק דמן עכו בספר "מאירת עיניים" פרשת אמור)

וצריך שתשכיל כי מפני שהלולב (בגמרא) ירמוז לצדיק כתמר, הפרישו חכמי האמת בדין קטימת הלולב וההדס, כי הלולב נקטם ראשו פסול ובהדס אפילו ג' קטומים כשר. וידוע כי הקטימה רמז לקצוץ ובהדסים אין לחוש לקצוץ שהרי בידוע שהאחד כלול מן השנים גם השנים הפכים הם מקבלים ויונקים מלמעלה מן הבינה ולכך אין לטעות בהדסים ואין לחוש בהם חשש קצוץ, אבל בלולב שהוא צדיק יסוד ויודעין בו שהשפע שלו מקבלו מיד מיוחד והמיוחד מן השנים והשנים מן הבינה, לכך יש לטעות בו ולחוש לקצוץ, שמא יאמר בו אדם, שאינו צריך לכח שיש מן הבינה ולמעלה שהוא ראשית האצילות, על כן אמרו בו נקטם ראשו פסול, כי זה בודאי יהיה קצוץ יותר עליון וחזק מקצוץ ההדסים.

רבינו בחיי מצד אחד מתאר את ההדס שיונק מספירת ה"בינה" (שמעל החסד), ומכיוון שזה דבר ידוע אין לחשוש במקרה של קטימה, שיחששו שהוא פסק מלינוק משם.

לעומת הלולב, שם הוא יונק ממקום מעליו שהוא יונק ממקום שמעליו שיונק מהבינה ובגלל הריחוק שקיים גם כך, במקרה של קטימה הדבר יפסול בגלל החשש שיטעו בו.

נרחיב בהמשך על המקור של רבינו בחיי, אך לעת עתה ננסה להבין שיש בדבריו כמה עניינים.

תחילה הוא מדבר על הפעולה של ארבעת המינים מבחינה רוחנית, ולאחר מכן הוא מדבר על הצורה שבה הדבר נתפס בעיני האנשים.

על מנת להבין את המקור לדבריו, נעיין בדברי האר"י.

שער הכוונות - דרוש חג הסוכות - דרוש ה

וג' בדי הדס רומזים לג' אבות חג"ת…

האר"י מסדר את ארבעת המינים במבנה של שבעת הספירות התחתונות. בראש יש את שלושת ההדסים (חסד-גבורה-תפארת), לאחר מכן את הערבות (נצח-הוד) ולבסוף יש את הלולב (יסוד) והאתרוג (מלכות).

אולם ר' חיים ויטאל מתאר שהוא שמע על צורת הסתכלות נוספת על ארבעת המינים (ככל הנראה מפי האר"י):

עוד שמעתי כונה אחרת בענין הלולב וההדס הנה הדס הוא בגימטריה חיים עם הכולל, לרמוז כי הם החיות הנמשך מן אימא אל ז"א בגופו, שהם ג' אבות הנרמזים בהדס. וגם הלולב הוא בגימטריה חיים אמנם הוא בחינת החיים הנמשכים מן היסוד הנקרא לולב אל המלכות. מה שאין כן בערבי נחל ופרי עץ הדר ולכן אלו לבדם נקראים חיים ולפי שהחיים הנמשכים מן אימא לז"א הם יותר מעולים וגדולים מן החיים הנמשכים מן היסוד אל המלכות כי חיות ז"א הוא מאבא ואימא הנקרא חיים כנודע אבל חיות הנמשך מן היסוד אל המלכות אינו אלא הארה נחתמת מכללות הארות של החסדים שנכללו ביסוד וזו היא חיי המלכות שהוא חיות מעט ולכן ההדס היא א' יתירה על חשבון חיים אבל לולב הוא ממש חשבון חיים.

לפי דברים אלו, השייכות של ההדס היא אל מקום יותר גבוה, "פרצוף אמא", המכונה לעיתים גם "בינה". השייכות היא מפני שהחיות של ההדס מגיעה משם.

ונראה שמכאן לקח רבינו בחיי את עיקר דבריו.

ראינו שישנם שני נימוקים להכשיר הדס קטום בטענה שההדר שלו לא נפגם:

• הרמב"ן - הפגם ניסתר ואינו נראה כל כך בגלל העלים החופים אותו מבחוץ.

• ה"פני יהושע" - כאשר יש שלושה ענפים, אזי הפסול אינו ניכר כל כך.

חשוב לשים לב שאנו עוסקים בכך שדווקא "קטום" אינו פוסל, אך "יבש" פוסל. וייתכן שזה מפני ש"קטום" הוא פסול מבוץ ובמקרה שלנו הוא לא יכול לפגום ואילו "יבש" הוא פסול מבפנים ולכן הוא יכול לפעול את פעולתו.

לא נביא לכך מקורות מחשש שלא נדייק, אך נאמר שיש מספר מקורות פנימיים לכך שאין ל"חיצונים" תפיסה בבינה. וזאת מפני שני טעמים. האחד שיש חלק עוטף ומגן מפני ה"חיצונים" והשני שהאור החזק של הבינה דוחה את ה"חיצונים" ואין חשש שהם ידבקו בה.

דברי הרמב"ן יכולים להתאים לכך שהעלים מגנים על הענף מפני הפגם החיצון. מפני שהם משמשים מעין מפריד ומגן ולכן ההדר לא נפגם.

דברי ה"פני יהושע" יכולים להתאים לכך שכאשר יש שלושה הדסים אזי ה"אור" ומהות ההדסים נמצאת במקום כזה ובעוצמה כזו שפגם חיצוני אינו יכול לפגוע.

ניתן למצוא לכך רמז, שכן "הדס" בגימטריה זה 69. אולם עם נוסיף את שלושת האותיות (או שלושת הענפים) נגע ל72 שזה חסד וכן ע"ב שמבטא עולם עליון שבו אין תפיסה לחיצונים.

וכן מופיע בפרי עץ חיים (השער הכ"ט שער לולב וד' מיניו פרק ה'):

וכן הדס עם ג' אותיות עולה ע"ב