דרשת סמוכין

סמיכות הפסוקים מלמדת אותנו שלפחות חלק מהרקע לבקשת המלך היא ההתנהלות של בני שמואל. כפי שראינו, לפחות כלפי חוץ העם ראה התנהגות לא תקינה אצל בני שמואל, וכעת העם רוצה מנהיג. אלא שהדרישה היא דווקא למלך.

• מדוע חשב העם שדווקא מלך יהיה יותר נקי כפיים מבני שמואל?

אנו רואים בפסוקים את דברי העם (פסוקים ד' - ט'):

ויתקבצו כל זקני ישראל… ויאמרו אליו: הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו "תנה לנו מלך לשפטנו". ויתפלל שמואל אל ה'. ויאמר ה' אל שמואל: שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אתך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים, כן המה עשים גם לך. ועתה, שמע בקולם…

הרב מדן מעיר שהעם שלח את הזקנים כדי לייפות את בקשתם, העם שנשאר בחוץ רצה דבר אחר לגמרי. וכן מופיע בסנהדרין כ:

תניא ר"א אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר: "תנה לנו מלך לשפטנו" אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר: "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו".

יתכן שלכך כוונת הקב"ה שהעם מאס בו, וכל כוונת בקשת המלך היא לייצר הנהגה חדשה שאינה תורנית. העם מאס בהתנהלות בני שמואל וממילא בהנהגה רוחנית. העם רצה מלך שינהל את הדברים בצורה מנותקת מהתורה בגלל החוויה השלילית שהם עברו עם בני שמואל. הם מעדיפים מישהו שידאג לנקיון הרחובות, לחלק תקציבים בצורה שווה, אבל שלא יקדם רעיונות וינסה לחנך את העם.

הדברים חוזרים אחורה למהלך הגדול שעשה שמואל בעצמו לפני המלחמה שבה ניצחו את הפלישתים (פרק ז', ג'):

ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר: אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות, והכינו לבבכם אל ה' ועבדהו לבדו! ויצל אתכם מיד פלשתים!

לעם קשה להתנתק מאלוהי הנכר, והוא מחפש מנהיג שלא יבוא אליו בדרישות רוחניות. לכן, בתחילה שמואל חשב שלעם יש משהו אישי נגדו, והקב"ה מחדד את הדברים ומסביר שמדובר במאיסה בהנהגה רוחנית מכל סוג שהוא.

וכך כותב הר"ן בדרוש האחד עשר:

אך היה חטאתם שרצו שיהיו משפטיהם נמשכים מצד המלכות, לא מצד שופטי התורה, ויורה על זה מה שכתוב אחרי "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו" לא "תנה לנו מלך" בלבד, ומפני זה אמר ה': "לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם"... כי הם בוחרים בתיקון עניינם הטבעי משיחול בהם העניין האלוקי... והיה ראוי להם לבחור יותר במה שיחול ממנו העניין האלוקי, והוא משפט השופטים, שזה ההבדל בין השופט והמלך, שהשופט משועבד יותר למשפטי התורה מן המלך, ומפני זה הזהיר את המלך וציוהו שיהא לו ספר תורה שני "לבלתי רום", כלומר שמתוך שהמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, צריך אזהרה מרובה לבלתי יסור מן המצוה... אבל בשופט לא הוצרך בכל אלו האזהרות, לפי שיכולתו מוגבל כפי משפט התורה.

• אם כן, מדוע הקב"ה מסכים למנות לעם מלך?

למה כן מלך

ננסה לענות על השאלה של למה הקב"ה הסכים למנות לעם מלך בשני אופנים. אופן אחד נציג כעת, ואופן אחר נציג רק במאמר הבא על מינוי שאול למלך.

תחילה נביא שתי גישות מהמקורות (מתוך גישות רבות) לגבי חטאו של העם בבקשת המלך.

הרמב"ם הלכות מלכים א', ג'

מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל, לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו..."

תוספתא סנהדרין ד', ג' וכן בצורה דומה בסִפרי (דברים פיסקא קנ"ו)

ר' יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בביאתן לארץ: למנות עליהן מלך ולבנות בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק. אם כן למה נענשו בימי שמואל? - אלא לפי שהקדימו על ידן.

אם כן, בקשת המלך לכשעצמה יכולה היתה להיות טובה אם היתה מגיעה ממניעים טובים ובזמנה.

נראה שהקב"ה הנהיג את העם בדרך שבה הוא בחר. הוא הורה לשמואל להוכיח את העם על המניעים שלו ולתאר לו כיצד מתנהל מלך כפי שהם רצו. התיאור הוא של גיוס כולל של האומה, כאשר הכל סובב סביב דברים טכניים בלבד. כאשר זה המצב, רוח העם נמצאת במקום לא בריא.

וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא.

את האלטרנטיבה להתנהלות המלך הציב כבר שמואל במלחמתו בפלשתים (פרק ז', י'):

ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם ה' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל.

כאשר משלבים במלחמה תפילה ובטחון בה', אזי אין צורך להגיע עד הקצה כמו שמתואר במשפט המלך. מכיוון שהקב"ה בעצמו יצא וילחם עם ישראל כנגד האויב. הפסוקים מתארים את הרעם והמהומה של צבא השמים שיוצא למלחמה באויב וגורם לקריסה שלו (כפי שמופיע כמה פעמים בתנ"ך). לאחר השלב הזה, המלחמה של העם דורשת פחות מאמץ (פרק ז', י"א - י"ג):

ויצאו אנשי ישראל מן המצפה וירדפו את פלשתים… ויקח שמואל אבן אחת… ויקרא את שמה אבן העזר. ויאמר עד הנה עזרנו ה'. ויכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל.