מסכת מגילה - ט"ז. - ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו
עוצו עצה
אנו מוצאים שתי פעמים בהם המן התייעץ עם אשתו.
בפעם הראשונה המן נטל עצה מזרש לעשות את העץ למרדכי (ה', י"ג - י"ד):
וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, יעשו עץ גבוה חמישים אמה ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו ובוא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ.
בפעם השנייה, המן מספר לזרש אשתו, שבמקום לתלות את מרדכי, המלך ציווה עליו להרכיב אותו על הסוס:
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו. ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו.
ניתן לשאול על כך מספר שאלות:
מה הרעיון הגאוני להרוג את מרדכי דווקא בתליה על העץ? הרי יש עוד דרכים להרוג.
מדוע לאחר שהתוכנית לא הצליחה, זרש הבינה שלא רק שמרדכי לא ימות, אלא שהמן יפול? מדוע המפלה של המן נראית לה כל כך ברורה?
מה הקשר לכך שמרדכי יהודי?
השבטים
הגמרא מוסיפה עוד תיאורים לתשובת זרש:
אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. "אם מזרע היהודים מרדכי…" - אמרו ליה: אי משאר שבטים קאתי יכולת ליה. ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכולת ליה. יהודה דכתיב: "ידך בערף אויביך" (בראשית מ"ט, ח'). אינך דכתיב בהו "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך" (תהלים פ', ג').
מה מיוחד בשבט יהודה, מנשה, אפרים ובנימין?
אנו יודעים שמרדכי משבט יהודה ובנימין. מה הקשר לשבטים אפרים ומנשה?
מה מיוחד בפסוקים של יהודה, מנשה, אפרים ובנימין? הרי יש פסוקים המתארים את נצחון גם שאר השבטים על האויב (כמו גד ודן).
עץ גבוה
תחילה נסביר את עניין העץ.
מרדכי עצמו היה שר בארמונו של אחשוורוש. לכן נאמר שהוא יושב ב"שער המלך" (שופט). הדרך שבה המן רצה להנקם במרדכי הייתה על ידי האשמתו במרד, וכן האשמת כל שאר היהודים במרד איתו ("את דתי המלך אינם עושים"). דינו של מורד במלכות בזמנם היה תליה. הרעיון של המן היה להכין את העץ מבעוד מועד ו"בשעת רצון" או שכרון, לשכנע את אחשוורוש לתלות את מרדכי עליו (בהאשמת מרדכי במרד - מכיוון שלא השתחווה להמן שהוא נציגו של המלך).
לאחר שאחשוורוש כיבד את מרדכי שהיה נאמן לו, הבינה זרש שכבר אי אפשר יהיה להאשימו במרד. אולם, עדיין קשה, מדוע שתחשוב שעקב כך המן יפול לפני מרדכי?
נפול תיפול
ניתן לומר שאין הכוונה לנפילה פיזית אלא נפשית, מוראלית. זרש רואה את מרדכי על הסוס בזמן שהמן הוא זה שמושך אותו. עניין זה משקף מצב בו מרדכי עולה ומתקרב למלך בזמן שהמלך מתחיל לחשוד בנאמנותו של המן. יש כאן מהלך שבו מרדכי עולה מעל דרגתו של המן, ולכן יחסית אליו המן נמצא בנפילה.
המן אמר שמבחינתו "כל זה אינו שווה לי" בזמן שמרדכי לא כורע ומשתחווה לו. ולכן מצב שבו מרדכי עולה, הוא עצמו נחשב עבור המן לנפילה.
דגלים
הרש"ר הירש על הפסוק בתהלים, מסביר שאפרים, מנשה ובנימין היו תחת אותו הדגל במסעות. ומשמעות המזמור הוא שהם יובילו את עם ישראל לתיקון הרוחני.
על כל פנים, המיוחד בשבטים הללו, מעבר לנצחון שלהם על האויב, הוא שהם המנהיגים של עם ישראל.
יהודה שמשבטו יצאו מלכים, מנשה ואפרים שהם משבטו של יוסף שהיה המנהיג במצרים ומעין בכור (מה גם שמאפרים יצא יהושע). ובנימין שממנו יצא שאול ובחלקו בית המקדש.
אלו השבטים שמנהיגים את עם ישראל, וכשהם עולים למעלה (ברמה הרוחנית ובכבוד שרוכשים בעיני העמים), אזי הם מעלים איתם את כל עם ישראל.
זהו עומק כוונת חז"ל, שמכיוון שמרדכי מגיע מתוך השבטים הללו, עלייתו מבטאת את עליית כלל ישראל.