פרק ד' - המלחמה באפק
סיכום שיעור של הרב יאיר אפרתי עם תוספות של יעקב קופל

ניסיון ההצלה של שמואל

ישראל יוצאים לקרב מול הפלשתים ונוחלים תבוסה גדולה.

אך מעניין שרגע לפני היציאה למלחמה מופיע שמואל (ד', א' - ב'):

ויהי דבר שמואל לכל ישראל (הפסקה של המסורה, רווח) ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה… וינגף ישראל לפני פלשתים…

• מה אמר שמואל?

מסביר הרב יאיר שהחלק הראשון של הפסוק "ויהי דבר שמואל לכל ישראל" הוא סיום של הפסוקים הקודמים (ג', י"ט - כ"א):

ויגדל שמואל וה' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה. וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'. ויוסף ה' להראה בשלה כי נגלה ה' אל שמואל בשלו בדבר ה'.

הקב"ה נגלה אל שמואל בשילה וכעת מתארים ששמואל מפיץ את דבר ה' אל כל ישראל.

על כך ברצוני להוסיף, שנראה שהעם לא הקשיב לדברי שמואל ולכן שמואל לא מופיע בהמשך הסיפור, והעם מפסיד במלחמה.

ייתכן למצוא דברי שמואל בפרק אחר, ומה שהפסוקים כיסו כאן ניתן =לגלות במקום אחר.
הפעם הבאה שאנו מוצאים את שמואל היא לאחר סיום הסיפור של הארון. לאחר שהארון חזר לישראל ולאחר המגפה שפרצה כתוצאה מכך בבית שמש, מגיע שמואל עם נאום חדש (ז', ג' - ב'):

ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר: אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ה' ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרת ויעבדו את ה' לבדו.

קטע זה מופיע גם הוא עם הפסקת המסורה לפני ואחרי הקטע.

יתכן לומר שנאום זה מרמז לנאום הראשוני שנשא שמואל לפני המלחמה הקודמת עם פלשתים (ואולי אף אותו נאום ממש) אולם עם הבדל עקרוני אחד. נראה, שלפני המלחמה הראשונה בפלשתים העם סרב לשמוע בקול שמואל, מה שהיה חילול ה' בפני עצמו וגם הוביל לחילול ה' כאשר עם ישראל הפסיד בקרב וארון ה' נלקח ממנו. לאחר המהלך המלא של נפילת ארון השם בשבי וחזרתו, נשא שמואל שוב את אותו הנאום אלא שאז העם הפנים את המסר, חזר בתשובה וניצח במלחמה הנוספת את פלישתים.

ניתן למצוא תיאור לכך שעם ישראל לא הקשיב לשמואל מתהלים (ע"ח, נ"ו - ס'):

וינסו וימרו את אלקים עליון ועדותיו לא שמרו. ויסוגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה. ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו. שמע אלוקים ויתעבר וימאס מאד בישראל. ויטש משכן שלו אהל שכן באדם.

ממש דברים המנוגדים לנאום שמואל.

הזקנים חפני ופנחס

הרב יאיר מראה שלפי מספר הנופלים (ארבעת אלפים בקרב הראשון ושלושים אלף בשני) ניתן להסיק שהצבא הישראלי מנה לפחות כמאה אלף חיילים. על מנת לגייס ולאחד כמות כזו מעם ישראל צריך מנהיג בעל שיעור קומה. המנהיג שאנו מוצאים בפסוקים הוא עלי. אמנם התיאור בפרקים הראשונים מתארים את סוף ימיו של עלי, אך נראה שבראשית ימיו הצליח לאחד את העם ולצבור כח שיהדוף את הפלישתים ויצליח להלחם בו. ייתכן שבגלל העיסוק הצבאי והארגוני הוא הפקיד את המשכן בידיו של בניו, חפני ופנחס.

אנו רואים שאל העם פונים "הזקנים", כנראה באי כוחו של עלי (ד', ג' - ד'):

ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו ה' היום לפני פלשתים? נקחה אלינו משילה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו. וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלקים חפני ופינחס.

הרב יאיר מפנה בנקודה זו אל חידושו של הרב יואל בן נון, שהיו שני ארונות. ארון אחד שהיה בקודש הקודשים שמבטא את התורה וארון אחר עם האפוד שבו היו שואלים באורים ותומים ועמו היו יוצאים למלחמה. לפי זה מפרש הרב יאיר את הפסוק שמתאר את שמואל ששוכב בהיכל השם "אשר שם ארון האלוקים", ששמואל ישן במקום שבו שכן הארון שאיתו יצאו למלחמה.

על כל פנים, ההחלטה שמתקבלת בנקודה זו היא להביא את הארון שנמצא בקודש הקודשים. עם ישראל חשב שהדבר יציל אותו.

עם הארון מגיעים חפני ופנחס, והאירוע מתנהל לכאורה עם חוסר כלשהו (ד', ד' - י"א):

ויהי כבוא ארון ברית ה' אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהום הארץ. וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה' בא אל המחנה… וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי. וארון אלקים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס.

אם העם לא הקשיב לקול שמואל, מדוע כן הקשיבו לקול הזקנים וקיבלו את חפני ופנחס?

ונראה שהתשובה בגוף השאלה. העם לא הקשיב לשמואל מכיוון שהוא בא אליו בדרישות, ונראה שהזקנים וחפני ופנחס לא באו בדרישות לעם. העם חשב שרק מעצם הגעת הארון וללא תפילה או תשובה הם יוכלו להנצל.

הרב יאיר מסביר שלמרבה ההפתעה, למרות שהפלישתים חוששים מארון הברית, הם דווקא מתחזקים בסופו של דבר ומנצחים את המלחמה. הסיבה לכך, היא שהם הרגישו שלוחצים אותם אל הקיר ובקרב של אין ברירה הם דווקא נתנו מעל ומעבר למה שהם מסוגלים.

החשש שלהם מתואר בפסוקים (ח' - ט'):

אלה הם האלקים המכים את מצרים בכל מכה במדבר. התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם.

יתכן להוסיף לכך שבאותה התקופה המצרים הם אלו ששלטו בעמי האיזור ובודאי בפלישתים שהיו יחסית קרובים לדרום הארץ. וכאשר עם ישראל הזכירו שיש להם את האלוקים שלהם והפכו את המלחמה לדתית, מבחינת הפלישתים המלחמה נהפכה למלחמה טוטלית. מבחינתם עם ישראל הולכים לדחוק אותם לכיוון מצרים ולהפיל אותם כמו שהפילו את מצרים.