תפילת חנה השניה

אנו מוצאים שלאחר שחנה מביאה את שמואל למשכן, היא נושאת תפילה נוספת. אולם קשה להבין את הקשר של התפילה לבין מצבה של חנה[1]:

עלץ לבי בה' רמה קרני בה' רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך… אל תרבו תדברו גבהה גבהה… קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל... עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה. ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל... מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם… בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו.

מיהם האויבים של חנה?

יש דעה בחז"ל שמייחסת את חלק מהדברים לפנינה שהכעיסה אותה, אך מדובר על תיאורים מאוד מפורטים של שדה קרב, קשה להאמין שחנה חיברה את כל התיאורים הללו רק על פנינה.

יש את פירושו של הרב מנשה וינר, שתפילה זו היא כנגד חפני ופנחס. לפי פירוש זה ניתן להסביר יותר תיאורים, אך עדיין יש ביטויים שהם יותר כלליים וקשה להדביק אותם לדמות מסויימת.

ביטויים כמו "בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ" או "קשת גיבורים חתים (=כמו וחיתתו חרבותם) ונכשלים אזרו חיל" קשה להסביר את יחסם לחפני ופנחס.

הרב אמנון בזק מעלה רעיון מעניין שמדובר בעצם על מזמור קדום (תפילה קדומה) שחנה ראתה לנכון להביא אותו. לפי זה יובן מדוע חז"ל החשיבו כל כך דווקא את התפילה הזו והוציאו ממנה הלכות גדולות.

אם כן, יש לשאול את השאלה, מדוע להביא דווקא את המזמור הזה?

המזמור מראה את היכולת של הקב"ה להפך את המציאות. וכך חנה ראתה את המאורעות שעברו עליה, כיצד הקב"ה הפך ממש את הטבע והמציאות. זוהי הנקודה בשם ה' צבאות כפי שהבאנו לעיל.

קשת הגיבורים תיכשל לעומת הנכשלים שיאזרו חיל, ה' ממית ומחיה, מוריש ומעשיר וכו'

לפי זה נבין את הפסוק שדווקא כן קישרנו לכאורה לענייננו "עד עקרה ילדה שבעה" לעומת "רבת בנים אומללה". במדרש שהבאנו לעיל, חז"ל מסבירים שהעקרה שילדה היא חנה[2] ורבת הבנים היא פנינה, שמתו ילדיה (ונשארו לבסוף שניים לאחר שחנה התפללה עליהם).

מכיוון שהסברנו כעת שבחירת המזמור היתה בגלל היפוך הטבעים, ניתן לומר שפסוק זה אינו מדבר בדווקא על חנה ופנינה. מעניין שדווקא אמירה זו תיתן יותר עומק לדרשת חז"ל. זאת אומרת, אין הכוונה שחנה התפללה שימותו חלילה ילדיה של פנינה, אלא היא הביאה את המזמור שמדבר על היפוך הטבעים כדי לתת שבח לה', אלא שבמציאות זה גם בפועל מה שקרה. לא רק שהיא נפקדה אלא ילדיה של פנינה מתו, אך לא לזה ייחלה חנה. לעיל הסברנו שמיתת ילדי פנינה לא היו בדווקא קשורים לחנה, אלא ההפך, נשארו שניים בזכות שחנה התפללה עליהם.

נראה שהפסוק האחרון בתפילת חנה הוא שמלמד על המגמה החשובה כאן - "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו". אי אפשר שלא לראות במזמור זה את דברי דוד שמופיעים בשני מקומות[3] "מגדיל/מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם".

חנה מבינה שתפילתה לא פעלה רק במישור הפרטי שלה אלא כפי שהסברנו לעיל, גם במישור הכללי. לכן היא לוקחת את תפילתה עוד צעד קדימה ומבקשת תיקון לכל הדור. דור ש"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". אותו דור צריך תיקון בדמות מלך שיאחד את העם ויוביל אותו למגמתו.

חנה רואה במקרה הפרטי שלה שלב בהצלה של כלל האומה, ועל כך היא מתפללת.

[1] ב', א' - י'.

[2] הרב מנשה וינר מסביר ש"שבעה" זה ביטוי של ריבוי, שכן בסופו של דבר חנה ילדה סך הכל שישה ילדים. חז"ל דורשים ששמואל שקול כשניים או לפי המדרש שהבאנו לעיל, חנה ויתרה על השביעי כדי שילדי פנינה לא ימותו.

[3] שמואל ב' כ"ב, נ"א, תהלים י"ח, נ"א.