י. - האדם והקב"ה

ר' שמעון בן פזי דורש את חמישה ברכי נפשי כתיאור גדולת הקב"ה מול שפלות האדם.

רב שימי בר עוקבא עונה לו שיש לדרוש בכיוון שונה את הפסוקים שדווקא הדמיון שבין האדם לבוראו הוא שמזכה (ומחייב) את האדם באפשרות להלל את הקב"ה. וזה לשונו:

יבוא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

נראה שיש כאן שתי גישות ליחס בין האדם למקום. יש את הבחינה שבו אדם רואה את אפסיותו מול גדלות הקב"ה ויש את הצד שדווקא בגלל שהקב"ה ברא את האדם בצלמו, היא שהופך את ההילול של האדם לבוראו לכל כך משמעותי ואמיתי.