שליחות כפולה

הפרשיה שבה משה טוען מול הקב"ה שהוא "ערל שפתיים" היא כפולה (מעבר לפעם שהוא טען שהוא "כבד פה וכבד לשון"[1] במעמד הסנה).

פעם ראשונה[2]:

וידבר ה' אל משה לאמר. בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים.

פעם שניה (מיד אחר כך)[3]:

וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דבר אליך. ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה.

לכאורה שתי התשובות של משה נראות זהות, חוץ מאשר עירוב עניינם של "בני ישראל" בסיפור.

נראה שבפעם הראשונה מדובר על שליחות למען עם ישראל, וטענתו של משה היתה בגלל הייצוגיות שלו מול בני ישראל, ואילו בפעם השניה, השליחות היא לאו דווקא קשורה בבני ישראל (לא כתוב) וממילא טענתו של משה לא מתייחסת ל"חוויה" שהיתה לו בדיבור מול בני ישראל.

תשובה כפולה

תשובתו של הקב"ה שונה בשני המקרים, הן בסגנונה והן בתוכנה.

בפעם הראשונה הקב"ה עונה בציווי חד וחלק שממנו משתמע שגם אהרון ב"עסק", והפסוקים מתארים לנו את ייחוסם של משה ואהרון[4]:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. אלה ראשי בית אבתם... הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם. הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן.

בפעם השנייה מפורטים התפקידים השונים של משה ואהרון:

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו... ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אתם כן עשו.

בפעם הראשונה משה ואהרון יחדיו הם "המדברים", ואילו בפעם השניה יש כאן חלוקת עבודה.

שתי בחינות

ניתן לומר שיש כאן שתי בחינות ביחס למשה ואהרון. שתי הבחינות נובעות משתי השלכות שונות של טענת משה שהוא "ערל שפתיים".

ישנה בעיה טכנית והיא כיצד מדברים לפני פרעה (הפעם השניה).

ישנה בעיה נוספת והיא בעיית הייצוגיות, שבה כיצד אדם "ערל שפתיים" יכול להנהיג את העם ולסחוף אחריו את ההמונים (הפעם הראשונה).

לכן בפעם הראשונה מדברים על היחס של בני ישראל בכל הסיפור הזה, מכיוון שלגבי הנהגת העם צריך מישהו שלא רק יעביר את המסר, אלא יוכל להנהיג אותם ולהלך כנגד רוחו של כל אחד מהם.

תפקידו של אהרון בהקשר זה היא להצטרף אל משה ויחדיו להנהיג את העם כיחידה אחת. לכן, בשלב זה חשוב להדגיש את ה"ייחוס" שהוא נותן מענה לבעיית הייצוגיות ולהדגיש שמשה ואהרון יחדיו הם הנציגים של עם ישראל מול פרעה.

לעומת זאת בפעם השניה, עוסקים בשאלה הטכנית – כיצד משה ידבר מול פרעה. לשם כך יש הסבר של תהליך מסירת הדיבור מה' למשה לאהרון וממנו פרעה. מול פרעה, יש צורך שהמסר יעבור, ולשם כך הפירוט של הצד הטכני מופיע דווקא בפעם השניה.

[1] שמות ד', י'.

[2] שמות ו', י'-י"ב.

[3] שמות ו', כ"ט - ל'.

[4] שמות ו', י"ג – כ"ז.