ספר שופטים - פרק ד' - דבורה הנביאה השופטת

הקדמה

הפסוקים הבאים מתארים את דבורה הנביאה^[1]:

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שֹׁפְטָה את ישראל בעת ההיא. והיא יושבת תחת תֹּמֶר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט.

מדוע בניגוד לשאר המקרים, אישה שופטת את ישראל? האם לא היו אחרים שיכלו לשמש כשופטים?
למה דבורה צריכה לשבת מתחת ל"תומר" ולא בעיר?

נעסוק תחילה בשאלה הראשונה בדבר תפקודה של דבורה הנביאה כשופטת.

אישה שופטת

ידועה דרשת חז"ל שאותו קבע גם הרמב"ם להלכה^[2]:

אין מעמידין אישה במלכות, שנאמר: "עליך מלך" - ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל - אין ממנים בהם אלא איש.

אם כן, כיצד דבורה היתה שופטת?

התוספות במספר מקומות בש"ס מתרצים מספר תירוצים:

"משום שכינה"^[3] - דברי המשפט שהעבירה הדבורה היו מפי השכינה וממנה קיבלו, ולא מהאישיות הנקראת "דבורה".
"מלמדת להם הדינים"^[4] - דבורה רק ציינה מהי ההלכה והם פסקו לעצמם, או קיבלו את הפסק ששמעו, לא מפני שיצאו כפסק של דיין, אלא כ"גילוי מילתא" של ההלכה המסורה בישראל.
"לפי שהיתה נביאה היו מקבלים אותה עליהם"^[5] - מכיוון שדבורה היתה נביאה, אזי היא יוצאת מכלל ההלכה הנוגעת לגבי אישה רגילה, ולכן היא יכולה לדון.
"על פי הדיבור"^[6] - דבורה קיבלה התר מיוחד מהקב"ה בנבואה.

הר"ן^[7] מחדש שתוקף סמכותה ניתן לה מבעלי הדין שבאו לפניה ולא מתפקידה הרשמי. וכפי שההלכה קובעת שבעלי הדין יכולים לקבל עליהם שופט שפסול משום קורבה, כך הם יכולים לקבל עליהם שופטת אישה.

בין כה וכה, נראה מכלל הדברים שאישה שופטת ודנה בישראל הוא דבר חריג, וצריך להבין מדוע היה צריך לעשות זאת באותה העת. האם חסרו שופטים ודיינים גברים בישראל?

תומר דבורה

הגמרא במסכת מגילה מביאה שני תירוצים לשאלה מדוע דווקא תחת התמר^[8]:

אמר ר' שמעון בן אבשלום: משום יחוד.

דבר אחר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים.

שני התירוצים קשים.

את החשש מפני ה"ייחוד" ניתן לפתור בדרכים נוספות. דווקא היציאה מהעיר למקום עם פחות אנשים, הוא הגורם הבעייתי. לכן, עדיין צריך להבין מדוע יצאה מהעיר לדון, ובכך נכנסה לבעיית ה"ייחוד" שפרה באמצעות ישיבה תחת עץ התמר.

האמירה השניה שלעם ישראל היה "לב אחד" לאביהם שבשמיים קשה להתאים עם הכתוב^[9]:

ויוספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת. וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען...

אלא יש לפרש שרק לאחר שעם ישראל עשו תשובה, היה ליבם אחד אל ה'^[10]:

ויצעקו בני ישראל אל ה'...

על כל פנים, הישיבה תחת התומר לא היתה קשורה לכאורה למצב האמוני של העם. נראה שגם לפני שהעם חזר בתשובה היא ישבה תחת התומר.

ננסה לתת טעם שמסביר את המהלך הראשוני של ישיבה תחת התומר בהקשר של מצב הדור, כפי שמתואר בפסוקים, ומשם נחבר את הדברים לאמירות של חז"ל.

הלחץ

הפרק נפתח בתיאור הלחץ מצד הכנענים:

ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת. וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא והוא יושב בחרשת הגוים. ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה.

מהו אותו לחץ?

ניתן להבין שבני ישראל זעקו בגלל הכח הצבאי הרב של הכנענים שממנו הם נפגעו. אך לא כתוב מהו "הלחץ" "בחזקה".

ישנו מקום נוסף בתנ"ך שבו כתוב "לחץ את בני ישראל", בימי השעבוד של חזאל מלך ארם^[11]:

ויחל יהואחז, את-פני ה'. וישמע אליו ה' כי ראה את-לחץ ישראל, כי-לחץ אתם מלך ארם... כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם-חמשים פרשים ועשרה רכב, ועשרת אלפים, רגלי: כי אבדם מלך ארם, וישמם כעפר לדש.

על האכזריות הקשה של חזאל נשתמר רמז בספר עמוס^[12]: "על דושם בַּחֲרֻצוֹת הברזל את הגלעד"^[13].

נראה שה"לחץ" מתבטא בתקיפות תכופות ואכזריות שמטרתם לפרק את היכולות הצבאיות של עם ישראל^[14] (כמו גם ביזה מן הסתם).

עם זאת, יתכן שחלק מתפיסת הפירוק הצבאי, לוותה במלחמה תרבותית כנגד החירות המחשבתית והעצמאית של בני ישראל.

השפעת הלחץ על העם

מאחר והכנענים "לחצו" על עם ישראל, אזי נראה שהרדיפה כללה גם מלחמה נגד עצמאות מכל סוג שהיא. כולל עצמאות תרבותית ודתית.

יתכן שהיו חיפושים בעיר אחרי אנשים שמקהילים קהילות ועוסקים בדברי תורה ומשפט ישראלים. ממש כפי היה בימי היונים והרומאים, שבזמן שהם רצו להלחם בעם ישראל, התחילו במלחמה בהנהגה הרוחנית.

במקרה כזה, דווקא אישה, שיושבת מחוץ לעיר, היא יכולה לשפוט את ישראל. מכיוון שהחיפושים שנעשו, מן הסתם התמקדו במוסדות הרשמיים שבתוך העיר, וגם מפני שלא יצפו שאישה היא שתנהיג ותשפוט את ישראל.

אשת לפידות

חז"ל הסבירו את הביטוי המיוחד "אשת לפידות"^[15]:

מאי אשת לפידות? שהיתה עושה פתילות למשכן.

ייתכן, שכאשר באו לעשות חיפושים באזור תומר דבורה, היא הוציאה את כלי מלאכתה ו"שיחקה אותה" כאילו הדבר היחידי שהיא עושה היה פתילות למקדש (כסיפור כיסוי). ייתכן אפילו השתמשה לצורך כך בסיבים של הדקל.

לפי הסבר זה, ניתן להבין מדוע יצאה מחוץ לעיר על אף חשש מ"ייחוד".

כמו כן, האמירה של חז"ל שמשווה את לבו של התמר ללבו של העם, מתארת שני תהליכים שאירעו במקביל.

מצד אחד, העם סבל תחת העול של הכנענים וזעק אל ה', ובמקביל, בעקבות הרדיפות, דבורה ניסתה להחיות את המשפט והתורה תחת תומר דבורה. שם היא שפטה את העם ועודדה אותו לזעוק אל ה' ולצפות לישועה. חז"ל העדיפו לומר ששיא החזרה בתשובה של העם היתה לא בעקבות הצרות, אלא בעקבות הנסיונות לרומם את העם ולצפות לישועה שמתבטאים בסיפור תומר דבורה.

שלומציון המלכה

שלומציון, אחותו של שמעון בן שטח נשיא הסנהדרין, כהנה כמלכה^[16], וחכמים ראו בה מלכה צדקת^[17]. הרב פרופסור דוד צבי הופמן^[18] דן בשאלה, האם היא הקשיבה לקול חכמים גם בכך שהיא היתה מלכה על אף שהיא אישה. בתשובתו מסביר הרב הופמן שהדברים תלויים בנסיבות התקופה. שלומציון מלכה לאחר מות בעלה ינאי המלך אשר היה צדוקי ורדף את חכמי ההלכה הפרושים וביטל את המסורת שבידיהם, והיא החזירה עטרה ליושנה, קרבה את הפרושים והחזירה מסורת ההלכה^[19] - "ולא ייפלא איפוא שבאופן יוצא מן הכלל ניתנה רשות לאישה לכהן כמלכה, במיוחד שהיא כהנה כך לפי צוואת בעלה ינאי המלך"^[20].

ניתן לומר שבצורה דומה, דבורה פנתה כה וכה וראתה כי אין איש (גבר) שישפוט את ישראל (בגלל הלחץ וכו') ואין איש שימנסה להוביל לעצמאות דתית ומחשבתית ולכן תפסה יוזמה להרים את קרן ישראל ולעזור בתהליך הישועה והרמת קרנה של תורה ועם ישראל.

[1] שופטים ד', ד' - ה'.

[2] הלכות מלכים פרק א', הלכה ה'.

[3] תוספות בבא קמא ט"ו. ד"ה "אשר", תוספות גיטין פ"ח: ד"ה "ולא".

[4] תוספות גיטין פ"ח: ד"ה "ולא", תוספות שבועות כ"ט: ד"ה "שבועת העדות", תוספות נידה נ. ד"ה "כל".

[5] תוספות שבועות כ"ט: ד"ה "שבועת העדות".

[6] תוספות נידה נ. ד"ה "כל".

[7] ר"ן במסכת שבועות ל.

[8] מסכת מגילה י"ד.

[9] ד', א' - ב'.

[10] ד', ג'.

[11] מלכים ב', י"ג ד' - ז'.

[12] עמוס א', ג'.

[13] המלבי"ם: שהיו מעבירים על גופם חריצות ברזל כמו שדשים את התבואה ליסרם באכזריות חמה ושטף אף.

[14] יתכן לומר ששירת האזינו נאמרה על תקופת הלחץ הזה. מכאן מובן הביטויים כמו "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם" (רומז על יבין מלך כנען), "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי..." (רומז על ברק ודבורה השופטת), "מראש פרעות אויב" (בדומה לשירת דבורה - "בפרע פרעות בישראל").

[15] מגילה י"ד. - בתנא דבי אליהו ט', א' חז"ל מפרשים ש"לפידות" הוא ברק עצמו. והרב וינר מסביר שחז"ל למדו זאת מכך שבספר שמות בתיאור מתן תורה ישנם שני פסוקים דומים: "קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד" (שמות י"ט, ט"ז) ו"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן... " (שמות כ', י"ד). רואים שהברק מתחלף עם הלפיד...

[16] מלכת יהודה בתקופת הבית השני משנת 76 לפנה"ס ועד מותה בשנת 67 לפנה"ס למניין טעותם.

[17] ראה ברכות, מח, א; ויקרא רבה פרשה לה, י ; וכן ראה תענית, כג, א.

[18] ראש בית המדרש לרבנים בברלין, מחשובי המשיבים בעולמה של הלכה ואחד החוקרים הגדולים במדעי היהדות (א' בכסלו ה'תר"ד, 24 בנובמבר 1843 – י"ט בחשוון ה'תרפ"ב, 20 בנובמבר 1921).

[19] ראה יוספוס, קדמוניות היהודים, 2-1 ,16 ,13.

[20] המאמר המקורי מופיע בישורון (בעריכת הרב יוסף ווהלגמוט) כרך 6, משנת 1919 (בגרמנית); מאמרו של הופמן - עמ' 266-26.. מאמרו של הופמן תורגם לעברית, בספר "הקבוץ בהלכה", אסופת מאמרים, התשמ"ד, בעמוד 290-286. הציטוט הנ"ל מופיע שם בעמוד 263-264.