מסכת מגילה - ט. - למה צחקה שרה
קרובותיה
בתרגום השבעים מופיע שינוי בפסוק "ותצחק שרה בקרבה". במקום זאת הם כתבו "ותצחק שרה בקרובותיה".
כתב על כך רש"י:
בקרוביה - שלא יאמר 'על אברהם לא הקפיד' דכתיב "ויצחק" ועל שרה הקפיד. לפיכך כתבו "בקרוביה" לומר אברהם - בלבו, והיא - אמרה בקרוביה.
מדוע באמת הקב"ה לא הקפיד על אברהם שצחק וכן הקפיד על שרה?
ייתכן לפרש כמו תרגום השבעים, שיש הבדל בין צחוק פנימי לצחוק שמשתפים בו אחרים והוא מתפרש בצורה אחרת. דבר שמצדיק את הביקורת כלפיה.
שני סוגי צחוק
רש"י בפירושו על התורה (בראשית י"ז, י"ז) כותב טעם אחר:
ויפל אברהם על פניו ויצחק – זה תרגום אונקלוס, לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם.
מורנו ורבנו הרב מנשה וינר, מחדש שמטרת הצחוק של אברהם ושרה היו מכוונים מראש על ידי הקב"ה לבטא שתי בחינות שונות של צחוק.
ננסה להביא את הדברים, כיצד שהבנו אותם מרוח דבריו של הרב.
צחוקו של אברהם שקדם, היה אמיתי ונבע מתוך הפלא שראה בדבר. צחוק זה מבטא את הצחוק המתוקן של יצחק שיקרא על שם צחוק זה.
צחוקה של שרה נבע מהמצב המעט משונה שבו היא עומדת בקרבת המלאכים אך לא ממש מולם, מה שגרם לצחוקה לקבל הקשר פחות חיובי. יתכן שבני הבית הרגישו בצחוק זה ובגלל זה הצחוק קיבל הקשר בעייתי (שלא בכוונה). צחוק זה הוא בעייתי, אך זהו עניינו.
הקב"ה רמז בזה לשרה על צחוקו המקולקל של ישמעאל שהיה מצחק. היה חשוב להבהיר שצחוק מעין זה הוא מקולקל, ותפקידה של שרה הוא לדאוג לתיקון (או לדחיה) של צחוק שכזה.