שופטים פרק י"ב - שלושת השופטים
אבצן
לאחר ימי הנהגתו של יפתח מגיע אבצן[1]:
וישפט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם. ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים. וימת אבצן ויקבר בבית לחם.
חז"ל מגלים לנו שאבצן הוא בועז[2]:
אמר רבה בר רב הונא אמר רב: אבצן זה בעז. מאי קמ"ל? כי אידך דרבה בר רב הונא. דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו... ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו ובכולן לא זימן את מנוח. אמר: כודנא עקרה (=פרדה עקרה) במאי פרעא לי (=במה יפרע/יחזיר לי?) תאנא וכולן מתו בחייו.
חז"ל מתארים שחתונות כל בניו היו עם שבטים אחרים וכך כנראה הוא רצה להיות שופט על כל עם ישראל ולהחזיר את האחדות בעם (מעין תיקון לתקרית האחרונה שבין בני אפרים ליפתח).
אולם, חז"ל מתארים את נקודת הנפילה של בועז והיא שהוא לא כיוון לכל העם.
לדוגמא, מנוח שלא היו לא בנים (עד שנולד שמשון) לא הוזמן לסעודות מכיוון שלא היה מזמין את בועז בחזרה.
במאמר אחר, הסברנו שלבסוף בועז תיקן את הנקודה האישית הזו בלוקחו לאישה את רות שהיתה שייכת למעמד הכי נמוך בעם באותו הזמן. אולם התיקון הזה היה ברמה האישית וברמה הציבורית כולם ראו כיצד כל הילדים שלו שהתחתנו עם שבטים אחרים מתו.
אולי נעשה בכך אפילו חילול ה' שגרם לפירוד יותר גדול בעם מכיוון שהסובבים לא הפנימו את המסר הנכון, ונמנעו להתחתן שוב בין השבטים.
אילון הזבולוני
המסופר עליו קצר ביותר[3]:
וישפט אחריו את ישראל אילון הזבולוני וישפוט את ישראל עשר שנים. וימת אלון הזבולני ויקבר באילון בארץ זבולון.
הדבר היחידי שאנו יודעים עליו הוא שהוא שפט את שבט זבולון.
ניתן לומר שיש כאן סגירת מעגל של רשימת האלילים שאליהם עבדו בני ישראל[4]:
ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו.
הסברנו שכל אזור עבד את האלילים שהיו באזורו. כמו כן, הסיבה שעם ישראל נגרר לעבוד את אלילי האזור הוא הטמעות תרבותית שבאה כתוצאה מהסכמי שלום עם העמים השכנים.
בסיפורו של יפתח באנו חשבון עם אלילי ארם, מואב ועמון. כמו כן, נראה שגם אבצן שגר ממערב לעמון ומואב גם כן נלחם במאמיני האלילים הללו. בסיפורו של שמשון נבוא חשבון עם אלילי פלישתים. אם כן, כעת בסיפורו של אילון הזבולוני אנו באים חשבון עם אלילי צידון ששוכנים מצפון לשבט זבולון.
מכיוון שמדובר כאן בהמשך של סיפור המלחמה וביעור העבודה זרה, התנ"ך לא הרחיב על הרקע ועל מטרתו של השופט.
עבדון בן הלל הפרעתוני
שמו של עבדון מראה שהוא בא כנגד העבדות. אך לפני שניגש לדרוש את שמו נקרא את הפסוקים[5]:
וישפט אחריו את ישראל עבדון בן הלל הפרעתוני. ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רכבים על שבעים עירם וישפט את ישראל שמנה שנים. וימת עבדון בן הלל הפרעתוני ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי.
בצורה דומה ליאיר הגלעדי, ממנה עבדון את בניו ובני בניו להנהיג את ישראל, ולכן נותן להם עיירים. הרב עוזי ביננפלד מסביר שבמקרה הזה הם לא נשארים בערים מסוימות אלא ממשיכים לנוד וללמד את העם תורה ומוסר.
אביא חלק ממאמרו של הרב דוד וינר (המאמר נמצא באתר של ישיבת ההסדר בעכו):
… דבורה בשירתה אומרת על שבט אפרים: "מני אפרים שורשם בעמלק" (שופטים ד', י"ד). נראה כי לשבט אפרים היו קשיים עם עמלק בנחלתו, ונראה שזהו ג"כ משמעות הביטוי "הר העמלקי".
בתחילת ספר שופטים נאמר: "ואפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרבו בגזר"(שופטים א', כ"ט). אפרים מתקשה להוריש את הכנענים מגזר ומסתבר לומר שכנענים אלו הם העמלקים. אין קושי לומר שהכנענים מכונים עמלקים שכן העמלקים הינם סניף למשפחת הכנעני. מקום נוסף בו מכונים העמלקים 'כנענים' מצוי בתורה: "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל" (במדבר כ"א, א'), וחז"ל דרשו: "ומי היה מלך ערד- זה עמלק, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב" (תנחומא חוקת י"ט).
מסתבר אם כן כי פרעתון, עירו של עבדון בן הלל הפרעתוני, היא העיר גזר. על כן נקרא ההר שעליה היא יושבת "הר העמלקי" - על שם העמלקים, שישבו שם והצרו לשבט אפרים. ראיה לכך ניתן למצוא בספר יהושע (כ"א, כ"א) ברשימת הערים שנתנו לבני קהת מבני אפרים "ויתנו להם את עיר מקלט הרוצח את שכם ואת מגרשיה בהר אפרים ואת גזר ואת מגרשיה". הסמיכות של גזר לשכם מלמדת שכנראה גם היא נמצאת בהר אפרים. מתאים, אם כן, הזיהוי של גזר, היושבת על ההר ובה עמלקים, עם פרעתון הנמצאת על 'הר העמלקי'.
בהמשך הרב דוד וינר מחבר זאת לכך שהמצרים היו גורם ששלט בחלקים מסויימים בארץ בעזרת כריתת בריתות עם הכנעני. גזר היה צומת דרכים מרכזי עבור מצרים ובאמת היה גם בן ברית מאוד גדול של מצרים.
סיפורה של גזר מסתיים בימי שלמה כאשר פרעה מוריש אותה מהכנעני שישב בה ונתן אותה כנדוניה לשלמה המלך[6]:
פרעה מלך מצרים עלה וילכד את גזר וישרפה באש ואת הכנעני היושב בעיר הרג ויתנה שלחים לבתו אשת שלמה.
על כל פנים, מפשט הפסוקים אצלנו משמע שהסיפור היה מעט יותר מורכב.
ברצוני להעלות השערה שייתכן ואינה מדויקת אך היא תתאר את הרעיון שמבטא השופט הזה.
אותו עבדון הוא נצר למשפחה שנטמעה בשכנים של שבט אפרים ממערב, והם היו כנענים הכנועים למצרים ויתכן שמעורבים בהם גם עמלקים. עם הזמן האזור שלו שועבד אליהם עד כדי כך שנמכרו מהם אנשים לעבדות. מכאן הם "עבדון" ו"פרעתוני" (אולי זוג של עבד מכובד). מתוך הרקע הזה קם השופט הזה להושיע את ישראל, והוא מבטא את ההתנגדות לשיעבוד והטמעות בעמים.
הדרך של השופט הזה מעניינת. לא מופיע פועלו הצבאי אלא המורשת הרוחנית שהנחיל לעם בצורת 70 בנים כנגד 70 חכמי הסנהדרין. הוא הבין שרק בעזרת הנהגה רוחנית ניתן יהיה להעלות את הרמה הרוחנית של העם שיחתור לעצמאות אמיתית בארצו. אך נראה שנקודה זו של בניית עם דווקא דורשת גם את הקומה הגשמית החיונית.
בסופו של דבר הוא נקבר בהר העמלקי. ונראה שיש נקודה שהוא לא הצליח לפצח וזה היה כנראה שהוא לא העמיד מנהיג צבאי שבסופו של דבר יוכל לתת את ההכנה הגשמית. חז"ל קובעים "ראה יעקב שאין זרעו של עשו (ולענייננו-עמלק) נמסר אלא ביד זרעו של יוסף"[7]. אולם נראה שאת המחסום הזה לא הצליח עבדון לעבור ונקבר בהר העמלקי.
פרעה מלך מצרים עלה וילכד את גזר וישרפה באש ואת הכנעני היושב בעיר הרג ויתנה שלחים לבתו אשת שלמה.