כ"ז. - מקום שמגדלין בו תפילה
קדושה
יש מחלוקת האם קדושת בית כנסת או קדושת בית המדרש יותר גדולה. ומביאים ראיה לכל צד:
דרש בר קפרא: מאי דכתיב "וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש"? "בית ה'" - זה בית המקדש. "בית המלך" - אלו פלטרין של מלך. "ואת כל בתי ירושלים" - כמשמען. "ואת כל בית גדול שרף באש" - ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי.
חד אמר: מקום שמגדלין בו תורה.
וחד אמר: מקום שמגדלין בו תפילה.
מאן דאמר תורה - דכתיב: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מ"ב, כ"א).
ומאן דאמר תפילה - דכתיב "ספרה נא הגדולות אשר עשה אלישע" (מלכים ב' ח', ד'). ואלישע דעבד, ברחמי (=תפילה) הוא דעבד.
קושיות
ניסיון ההוכחה ש"הבית הגדול" הוא בית תפילה מתוך הפסוק העוסק באלישע מעלה תמיהות, כפי שמקשה החתם סופר (שו"ת חתם סופר חלק א', סימן קצ"ח):
צריך עיון לכאורה, איך בנה ר' יוחנן בניין על זה אלישע "ברחמי עביד" ופירש בית שמגדלים בו תפילה ועל ידי זה נולד דין חדש דבית הכנסת עדיף מבית המדרש… ומנא ליה בפשיטות כל כך? ... אם כן, מנא ליה להש"ס דהגדולות שעשה אלישע לא היה על ידי שמות והיינו גדולות כדאמרי פרק "הישן": דבר גדול - מעשי מרכבה, דבר קטן - הוויות דאביי ורבא. והיינו שמגדלים בו תורה וכר' יהושע בן לוי ודלא כרבי יוחנן וצריך עיון לכאורה.
ה"חתם סופר" שואל, אולי ה"גדולות" הם אמירת שמות קדושים (דבר גדול כמו מעשה מרכבה) בבחינת תורה ולא תפילה?
ניתן לשאול גם לפי הפשט ש"גדולות" הכוונה לניסים גדולים ולא לתפילה גדולה.
מה הכוונה "בית שמגדלין בו תפילה"?
הגדלת תפילה
הפרשנים (לדוגמה ה"בן יהוידע") הולכים בכיוון שבו מרבים בתפילה או בכמות האנשים שמתפללים. אולם, ניתן להציע שהגדולה נובעת מכך שהתפילה נענית ובכך היא מתגדלת ומתעצמת. אנשים מבינים שיש כח לתפילה והיא יוצרת קידוש שם שמים.
התפילה בבית התפילה נענית יותר, הן מכח קביעות המקום והן מכח הציבור, וממילא התפילה יותר נענית.
כאשר המלך שואל מהם הגדולות שעשה אלישע, הוא מתכוון לגדולה שהתפילה של אלישע נענתה, ולכן הוא קורא לה גדולה.
הנס שמעצים את התפילה
זה עומק האמירה "אלישע דעבד ברחמי הוא דעבד" - ומכיוון שהתפילה נענתה ונעשה הנס הגדול, ממילא יש לנו כעת שתי גדולות, גם הנס וגם התפילה שהתגדלה על ידי התממשותה. ובאמת התשובה למלך מורבת מסיפור אחד עם שתי גדולות (הנס והתפילה).
כמו כן, חלק מרכזי מאותו סיפור הוא ללא ספק התפילה, כפי שמופיע במלכים ב' ד', ל"ג - ל"ו:
ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה'... ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השונמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך.
לאור הבנה זו של הגדלת התפילה, ניתן להבין כיצד ראה רבי יוחנן בפסוק זה את הגדולה של התפילה והנס כאחד.